בכול פעם שאני יושבת וכותבת עלייך,

אני רק מוכיחה לעצמי כמה אני אומללה. מראה לך שוב, עד כמה אני חלשה.

בכול פעם שפיסת נייר מתמלאת עשרות שירים וחיבורים אודותייך,

אני מבינה עד כמה האהבה שלי אלייך היא אהבה ענקית, אהבה ללא גבולות.

אני מבינה עד כמה הסיכויים לשכוח אותך הם אפסיים.

מבינה איזה מקום ענק ועצום אתה תופס בחיים שלי,

והעצוב הוא, שאתה אפילו לא מודע לכך.

אני מחכה בציפייה ליום שבו אני אסתכל עלייך ואצחק.

אצחק בעיקר... עליי, שביזבזתי דקה אחת מחיי, בכול מה שנוגע אלייך.

אם זה בשהייה איתך, אם זה בשעות שלמות שרק חשבתי עלייך, אם זה... בלאהוב אותך.

ואני בטוחה שהיום הזה יבוא. יותר מיכך-אני יודעת! הרי... למעשה הוא כבר הגיע,

ואז כמו תמיד אתה באת והפעת על כול הקסמים שלך...

הקסים הארורים שלך, שעוגרמים לי להישבר וליפול בכול פעם מחדש.

אתה מפעיל אותם, אתה מנשק... לכאורה- אוהב. ושהכול חוזר אליי שוב כמו מכה אחת גדולה-

אתה נעלם.

ועל כך כמות השנאה שאני רוכשת כלפייך, היא כה גדולה. חבל שלצידה שוכנת האהבה העצומה שלי.

אם אתה הולך- לך לתמיד, ואל תחזור.

ואם אתה בא- תישאר לנצח נצחים. אל תלך.

ככלות הכול... אתה היחיד שאי פעם הצליח לשבור את החומה הזו.

בלב שלי.

אני משערת שלרובכם יהיה מוזר לשמוע, אבל זה לא נכתב עלי.

זתומרת, אני כתבתי את זה, אבל בהקשר אחר לגמרי... זה בכלל חלק מאיזה סיפור מעפן.

אבל כיף להסתכל על זה עכשיו ולצחוק על זה, הרי מין הסתם פעם ממש התחברתי לזה... עכשיו אני בטוחה שאתם תתחברו לזה.

או לפחות, חלק מיכם.

The Whore.