כמה שאני שונאת לעשות הכללות ולקבוע עובדות עוד בכלל שלא חוויתי שליש מחיי, אם יש משהו שאני מבינה מיום ליום יותר ויותר, זה שמעטים האנשים האמיתיים שאפגוש בחיי. וחבל... באמת שחבל. ושלא תחשבו שלפני זה הייתי ככ נאיבית ותמימה, פשוט ככל שעובר הזמן העובדה הזו מתחדדת.

אני לא מרחמת על עצמי אלא מרחמת על העולם כולו שמלא בצביעות וגועל נפש ובתכלס' כול אחד פה יותר אינטרנסט מהשני, ואין מה להגיד- כמעט כולם פה דואגים אך ורק לתחת שלהם. ואתם יודעים מה עצוב? שאחרי הכול גם אני כזו. אולי פחות מוקצן ואולי אפילו יותר, את זה רק אחרים יוכלו לקבוע. ואנא מיכם, חסכו לעצמכם תגובות נאצה כאלה ואחרות, אתם הרי לא באמת מצפים שאני אתייחס לבלושיט שאתם כותבים, נכון? יופי.

נקודת האור היחידה בכול העניין, היא שפעם ב-... יוצא לי לפגוש מישהו אמיתי ובשלב כלשהו גם הוא מאכזב. אז נקווה לפחות שאת מעט-האנשים-הטובים שרכשתי לעצמי בזמן האחרון-רחוק אני עוד אשמור להרבה זמן?:)

ואם כבר מדברים על אנשים טובים ואמיתיים שאין רבים כמותם, כבר שמעתם על ילדה אחת בשם יהב מורי שדואגת להעלות לי אינספור חיוכים?

ואגב, היא בערך הסיבה היחידה שחזרתי לכתוב... אלפי תודות. 

The Whore.