(קטע המשך ל-"הגבר שלי")

אמש בשעה של חושך וירח, הגיחה לליבי התובנה שיש לי מישהו חדש בחיים. זה קרה כשעצמתי את שתי עיניי בסופו של יום מגייע, ובאופן מפתיע- גופי סירב להירגע ולנום קצת. זה היה אחרי שדיברתי עם הבחור החדש והטוב שלי בטלפון, אחרי שלא דיברנו כמו שצריך כמו שבוע שלם מאז הריב הראשון שלנו. דיברנו על הא ועל דא ובין היתר על שיחה קולחת שהמתיקה את השבוע שלי וגם על תכנית שהשתבשה, שהמליחה את שלו. אבל כשהוא סיפר על התקלות ועל המגרעות שלא חסכו לבוא במהלך השבוע, יכולתי לשמוע מעבר לקו את פיו נמתח ודמיינתי את החיוך הגדול והשובב שלו, שלא יורד לו מהפרצוף אפילו כשהוא ממש מבואס. דיברנו על הכול חוץ מעל עצמנו, ואהבתי את זה ששיחה שלמה מתנהלת מבלי שדנים בטיב הקשר ובמגרעותיו, אלא ממש מתעניינים במה שעבר עלינו, ולא מתוך נימוס או שאיפה למלא את החלל החסר ואת הפער שבלתי ניתן להשלים, אלא כי הוא באמת מתעניין. ואני באמת, נהנית לשמוע.

לא הצלחתי להירדם, ככל הנראה, כי הלב שלי דפק וחייכתי לעצמי חיוך גדול, אפילו יותר גדול משלו. וכשגיליתי לאחר כמה שניות ארוכות שהשעה מאוחרת והגיעה העת להניח להתאהבויות ולחיוכים ולפרפרים שבתוכי, קרה משהו חדש: בפעם הראשונה מיזה לילות רבים, דמיינתי אותו מאחוריי. דמיינתי את הבחור שלי מחבק ומרגיע ומלטף לי את השיער. איתו נרדמתי, איתו ולא עם ההוא. נרדמתי עם הבחור החדש שלי שכל כך שונה מהגבר שלי, אבל כל כך עושה לי טוב ומרגיע אותי, בשונה מהגבר שלי.
החדר שלי שכבר הספיק להתרגל לריח החדש והצעיר, נתקף געגוע עז, וכמוני, מחכה כעת במתינות שהבחור החדש, הילדון הבוגר והמבין שלי, יחזור כבר מאיפה שהוא לא נמצא ויעביר איתי שעות מתוקות ויפות, וירדם איתי - הפעם באמת - עוד לילות רבים.

החלטתי לעשות פוסט מסכם שנה עכשיו, מאחר וביום ראשון אני יוצאת לטיול שנתי ובשלישי בערב אני כנראה לא אהיה בבית.

וואי, 2008.

אתם קולטים שכבר חלפה ש נ ה ?

אני עוד לא, אפילו לא קובה לזה.

אז נכון... בעיקרון זוהי שנה חדשה על פי דת אחרת לגמרי, אנחנו, היהודים, נוהגים לציין אותה ולהתרגש בכול פעם מחדש

("נשיקת הסילבסטר", מודע למישהו? וגם כן, מי ישמע).

אפלו לקראת תחילת השנה העברית אנחנו לא מרגשים כמו לשנה החדשה של הנוצרים. לכריסמס, ותקנו אותי אם אני טועה, יש אווירה מיוחדת משלו, קסומה וקרירה.

ולכבוד השנה החדשה שעומדת בפתח ועומדת להתחיל בעוד מספר ימים, עשיתי לעצמי רשימה קטנה של דברים משמעותיים, וחלקם אפילו שטותיים, שהספקתי לעשות מה-1/1/2007 עד היום.

התנשקתי.

היה לי חבר,

ושאר מוטציות למיניהם.

התאהבתי,

וגם שנאתי, המון.

התפתחתי בתחום הכתבים,

ובתחום התיאטרון והבמה...

קניתי בגדים חדשים ושיניתי את סגנון הלבוש מפעם לפעם.

הרזיתי, השמנתי, הרזיתי, השמנתי.

הייתי נאהבת ע"י מישהו,

וגם מחוזרת ע"י מישהו.

ירדתי בלימודים,

ולקראת הסוף השתפרתיD:

איבדתי אדם קרוב.

בכיתי וסבלתי בשל אדם קרוב.

החלפתי חברים וקבוצות,

והכרתי אנשים שהפכו לחלק בלתי נפרד מהחיים שלי.

קנו לי מחשב חדש,

ופלאפון חדש,

ו... טלוויזיה+ממיר לחדר :)

כתבתי אולי איזה 5 יומנים אישיים ואף פעם לא הצלחתי באמת להתמיד בכתיבה,

התחלתי לקרוא ספרים גם בלי הוראות מבית הספר,

ברחתי מהבית,

הייתי ילדה חסרת שכל שלא יודעת להעריך את החיים ורציתי למות. באמת באמת למות.

ידעתי אושר- מהו.

למדתי להעריך את משמעות החיים,

ובכלל להסתכל עליהם בצורות שונות כול פעם מדש.

רבתי.

צעקתי.

צרחתי עד איבוד קול.

קיללתי בלי הפסקה,

ולצד כול אלה למדתי לסתום את הפה שצריך,

ואיך לא- את חכמת האיפוק.

ניפגעתי המון.

בכיתי בלי סוף,

מעצב... ,

ומאושר.

נפצעתי.

נפלתי.

נשברתי,

וקמתי.

התבגרתי.

במבט לאחור... אני אשכרה רואה ילדה אחרת לגמרי.

בנאדם משתנה בעקבות דברים שקורים לו, לאן שהחיים מובילים אותו, וזה רק מעיד על כמות הדברים שקרו לי...

ובכן, אולי לכם זה לא נשמע הרבה, ואתם גם בוודאי לוקחים בחשבון שלא באמת יכולתי לכתוב כאן כול מה שעבר עלי. אבל הייתה בשבילי שנה מאוד משמעותית, קשה וגם טובה. בכל זאת- שנה ראשונה בחטיבה חדשה, חברים חדשים ושונים מרחבי העיר ואפילו מחוצה לה...

ועל כול אלה אני רק יכולה להגיד, שזה עוד כלום.

יש לי עוד כל כך הרבה רצונות ומטרות שאני מקווה שהם יבואו ע"י ביטוי ו מ י מ ו ש בשנה הבאה (או יותר נכון, זאת שתתחיל עוד זמן קצר...)

שתהיה לכולכם שנה מוצלחת, משגשגת ופורחת.

שנה נהדרת.