נמאסת עלי. באמת. מכול הבחינות האפשריות. בחיי, שאם לא היו לי מעצורים בסיסיים ואנושיים כבר מזמן הייתי יוצאת עליך בלי שום חשבון. מזלך שאחרי כול מה שעברנו, עוד יש לי בסטוק כמה טיפות הערכה אלייך. שלא תטעה, כבר מזמן שהקשר שלנו לא מהווה בשבילי הנאה וסיפוק. אלא רק מועקה וקושי. הכול לא נכון, הכול לא במקום, הכול לא מתאים. שלא תטעה, אם זה היה קל לעזוב אותך הייתי עושה את זה. אבל משום מה אני לא מצליחה להיפטר מההרגלים המטופשים ומהרצונות המופרחים שלי שממילא אף פעם לא מתממשים.
יש לי הכול. כמעט הכול. אבל גם כמעט הכול מספיק לי בשביל לחייך כול בוקר מחדש ולעשות דברים עם הרגשה טובה. כי כשיש לך כמעט הכול, לא באמת צריך יותר מיזה. ואם הכמעט לא היה קיים, אז נדמה לי שבכלל לא הייתי מעריכה את מה שיש. בכול אופן, כמו שאמרתי, יש לי הכול. חוץ ממך. אתה איתי ואתה רחוק, אתה אוהב ואתה שונא, אתה נותן ואתה לוקח. ובדר"כ- לוקח הרבה יותר מאשר מה שאתה נותן. אני מרחמת עלייך, אני עוד יותר מרחמת עלי, והכי אני מרחמת על הקשר הדפוק הזה. שהתחיל מהסיבות הכי לא נכונות ונמשך בגלל סיבות לא נכונות. ומה שיצא בסופו של דבר, זה לא נכון אחד גדול.
כנראה שבאמת הגעתי למצב שקשה מאוד לצאת ממנו... זו לא פעם ראשונה שאני אומרת את זה וחוששני שגם לא הפעם השנייה והשלישית. אבל לפחות אני מודעת למצב, לא? מכאן הדרך רק למעלה... אני מקווה...
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
