החלטתי לעשות פוסט מסכם שנה עכשיו, מאחר וביום ראשון אני יוצאת לטיול שנתי ובשלישי בערב אני כנראה לא אהיה בבית.

וואי, 2008.

אתם קולטים שכבר חלפה ש נ ה ?

אני עוד לא, אפילו לא קובה לזה.

אז נכון... בעיקרון זוהי שנה חדשה על פי דת אחרת לגמרי, אנחנו, היהודים, נוהגים לציין אותה ולהתרגש בכול פעם מחדש

("נשיקת הסילבסטר", מודע למישהו? וגם כן, מי ישמע).

אפלו לקראת תחילת השנה העברית אנחנו לא מרגשים כמו לשנה החדשה של הנוצרים. לכריסמס, ותקנו אותי אם אני טועה, יש אווירה מיוחדת משלו, קסומה וקרירה.

ולכבוד השנה החדשה שעומדת בפתח ועומדת להתחיל בעוד מספר ימים, עשיתי לעצמי רשימה קטנה של דברים משמעותיים, וחלקם אפילו שטותיים, שהספקתי לעשות מה-1/1/2007 עד היום.

התנשקתי.

היה לי חבר,

ושאר מוטציות למיניהם.

התאהבתי,

וגם שנאתי, המון.

התפתחתי בתחום הכתבים,

ובתחום התיאטרון והבמה...

קניתי בגדים חדשים ושיניתי את סגנון הלבוש מפעם לפעם.

הרזיתי, השמנתי, הרזיתי, השמנתי.

הייתי נאהבת ע"י מישהו,

וגם מחוזרת ע"י מישהו.

ירדתי בלימודים,

ולקראת הסוף השתפרתיD:

איבדתי אדם קרוב.

בכיתי וסבלתי בשל אדם קרוב.

החלפתי חברים וקבוצות,

והכרתי אנשים שהפכו לחלק בלתי נפרד מהחיים שלי.

קנו לי מחשב חדש,

ופלאפון חדש,

ו... טלוויזיה+ממיר לחדר :)

כתבתי אולי איזה 5 יומנים אישיים ואף פעם לא הצלחתי באמת להתמיד בכתיבה,

התחלתי לקרוא ספרים גם בלי הוראות מבית הספר,

ברחתי מהבית,

הייתי ילדה חסרת שכל שלא יודעת להעריך את החיים ורציתי למות. באמת באמת למות.

ידעתי אושר- מהו.

למדתי להעריך את משמעות החיים,

ובכלל להסתכל עליהם בצורות שונות כול פעם מדש.

רבתי.

צעקתי.

צרחתי עד איבוד קול.

קיללתי בלי הפסקה,

ולצד כול אלה למדתי לסתום את הפה שצריך,

ואיך לא- את חכמת האיפוק.

ניפגעתי המון.

בכיתי בלי סוף,

מעצב... ,

ומאושר.

נפצעתי.

נפלתי.

נשברתי,

וקמתי.

התבגרתי.

במבט לאחור... אני אשכרה רואה ילדה אחרת לגמרי.

בנאדם משתנה בעקבות דברים שקורים לו, לאן שהחיים מובילים אותו, וזה רק מעיד על כמות הדברים שקרו לי...

ובכן, אולי לכם זה לא נשמע הרבה, ואתם גם בוודאי לוקחים בחשבון שלא באמת יכולתי לכתוב כאן כול מה שעבר עלי. אבל הייתה בשבילי שנה מאוד משמעותית, קשה וגם טובה. בכל זאת- שנה ראשונה בחטיבה חדשה, חברים חדשים ושונים מרחבי העיר ואפילו מחוצה לה...

ועל כול אלה אני רק יכולה להגיד, שזה עוד כלום.

יש לי עוד כל כך הרבה רצונות ומטרות שאני מקווה שהם יבואו ע"י ביטוי ו מ י מ ו ש בשנה הבאה (או יותר נכון, זאת שתתחיל עוד זמן קצר...)

שתהיה לכולכם שנה מוצלחת, משגשגת ופורחת.

שנה נהדרת.

"אושר הוא רגש, המבטא את מצבו הנפשי של האדם שמקורו בהנאה וסיפוק. האושר מתאפיין בהרגשה חזקה של שמחת חיים ולו סממנים פנימיים, כמו תחושות של התלהבות, רוגע ותקווה וסימנים חיצוניים, כמו חיוך, צחוק או שמחה. מצב של אושר כולל הרגשה טובה, בריאות, ביטחון, תענוג, שביעות רצון, שלוות נפש ואהבה. ניתן גם לתאר אושר כמצב של היעדר סבל,דיכאון,שכול, חרדה וכאב."

אתם יודעים, אחרי כול הדברים שקרו, הבנתי שהאושר ... הוא לאו דווקא דבר משמעותי וגדול, ומשמח, כמובן.

הוא לא חייב להיות אהבה ענקית או זכייה במשהו ענקי.

האושר... הוא תמיד לידינו. מתחבא בין ההנאות הקטנות ביותר של החיים, וכך בעצם גורם לנו להרגשה הנפלאה הזאת.

ושימו לב שהיא נוצרת אפילו מהדברים הכי פשוטים,

כמו..

צחוק,

בדיחה,

טימטום,

אוכל...

ועוד ועוד.

באמת, כל כך הרבה.

תגידו לי אתם, יש הרגשה יותר מדהימה מזו? אני באמת לא מבינה את האנשים שיושבים בבית ובוכים כול החיים שלהם. אני לא אתמם ואגיד שלעולם לא הייתי ככה, כי אז אני אשקר. אני כן, ועוד איך. מה לעשות שלבכות זה באמת משחרר, ולא תמיד יש מצברוח לכול השמחה הזאת.

אבל... עם כול זה, לכול דבר יש גבול. בזמן האחרון ראיתי את עצמי מתדרדרת מרגע לרגע, רציתי לעצור את עצמי ולא יכולתי. עכשיו אני מרגישה שעברתי את זה, ושוב- זה בזכות הדברים הקטנים, ולו הכי קטנים... הם אלו שגורמים לי לכול האושר הזה.

אני בעצם באה להגיד לכם פה, שהאושר לא חייב להיות אירוע משמח. הצחוק הוא אושר. החיוך ה א מ י ת י הוא אושר.

וסוף כול סוף, אני מרגישה אותו קרוב אלי, קרוב מתמיד.

חזרתי לעצמי, ברוך השם. חזרתי לעצמי ולאנשים הקרובים אלי, למה שאני אוהבת. מעל הכול- למי שאני אוהבת.

ועם כמה שלא הולך לי בכול מיני דברים שאני באמת מעדיפה לא לפרט עליהם...

כן, אני באמת מאושרת.