לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה


Avatarכינוי: 

בת: 31

MSN: 

תמונה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    פברואר 2009    >>
אבגדהוש
1234567
891011121314
15161718192021
22232425262728

2/2009


לאף אחד לא סיפרתי. אני בספק אם משהו היה מתעניין.

שעות על גבי שעות הייתי יושבת מול חלון שנתחם בסורגים אפורים ומתקלפים. וכול מה שהייתי עושה זה לכתוב עוד ועוד ועוד. הייתי מחדדת עיפרון וזורמת עם הכתיבה לאן שרק תיקח. מאבדת את תחושת הזמן, מורחת זמן. משחקת עם זמן. לא רואה את הזמן. וזמן? הו, היה בשפע. ותמיד היה עוד מה לכתוב, והחוד הקטן והמעצבן של העיפרון לא נשבר כול שניה, מה שנתן לי להמשיך ולהמשיך בלי הפסקה. אף אחד לא הראה התעניינות, והכתיבה מנעה אותי מלצפות. הייתי נשפכת לעולם שלם שאני יצרתי לעצמי וכשהצעקות נשמעו שוב והחזירו אותי למציאות, הרגשתי כאילו יצאתי מתוך סרט אל החיים עצמם שלא מפסיקים לבעוט ולהכאיב. מה שלא היה רחוק מהמציאות. אבל מי אני שאתלונן? לא לאופי שלי. רחוק ממני מרחק של אלפיים שנות אור. הצעקות וכול מה שבא איתן הפכו להרגל ונכנסו גם הן לכתיבה. השד יודע איך. אבל זו הייתה עוד סיבה מעולה להתעלם ממה שקורה, ולהמשיך. להשוות ולהגזים, להמעיט ולדמיין. אוח, זה היה נפלא אלמלא לא הייתי הולכת לישון בסופו של כול יום. אם לא הייתי חולמת בכול לילה. אם הייתה לי שליטה על החלומות, כמו השליטה על העיפרון שכבר כמעט נגמר ועל הדפים שמתחלפים בזה אחר זה. אם הייתי יכולה לזפזפ בהם ולהעביר אותם בזה אחר זה.

 

קצת ממשיכה להסתתר מאחורי עצים בהפסקות שבין שורה לשורה... יצרתי לעצמי עולם משלי עם 90% שליטה על המתרחש. מה קורה פה? קצת מתחרפנת כשהכול בתוך הראששש... בתוך הראש אני חזק אני יכול בתוך הראש אני גיבור, אני הכול!?

 

 

 

 

אחד שעבר את הזוועה הזו יוכל לעזור פה. לא בשביל לשנות את המצב. אלא בשביל להגדיר אותו ולהסביר לי כמה דברים... שמעבר ליכולת שלי להבין. גם הוא בוודאי לא יימצא, מה?

נכתב על ידי , 17/2/2009 00:01  
15 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של מנוף עריצות ב-8/3/2009 10:05
 




מוזיקה נוגעת, ריחות שמזכירים,

ריח של פעם, ריח של חופש,

שיר חדש, צליל טהור,

חיבוק אוהב, נשיקה על האף,

ארוחה טובה, רוח נעימה,

שמש בחמש וחצי אחר הצהריים,

אהבה מתפרצת וצחוק עד השמיים

פצצת אנדרנלין, רוגע ונחת

כשכול אלה מוגשים הישר על צלחת

 

אכזבות שמאחרות לבוא ונדחקות לרגע הצידה,

לב שמתמלא כול דקה מחדש...

 

אלמלא אתן,

אני מניחה שהימים כולם היו נראים אחרת לגמרי. כמה כיף לי שאתן שלי.

 



 

 

חרא, כמו חרא, תמיד יצוף ישאר למעלה...

אבל אפשר לשכוח ממנו לכמה רגעים כשאני מוקפת בכול אלה. זאת בכלל לא שאלה.

אתן הופכות את התקופה הזו להרבה יותר משמעותית וטובה בלי לדעת בכלל מה קורה, וזה מה שמייחד אתכן מכולן.

נכתב על ידי , 14/2/2009 21:12  
6 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של .Jude ב-15/2/2009 23:01
 



לדף הבא
דפים:  

49,197
הבלוג משוייך לקטגוריות: יחסים ואהבה , יצירתיות , סקס ויצרים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות ל.Jude אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על .Jude ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)