לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה


Avatarכינוי: 

בת: 31

MSN: 

תמונה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    מרץ 2009    >>
אבגדהוש
1234567
891011121314
15161718192021
22232425262728
293031    

3/2009


הינה אנחנו. ניצבים אחד מול השני עם פני פוקר שלא מותירים מקום לחשיבה מצד הסובבים. יש מסביבנו עולם שלם אבל כהרגלנו אנחנו יוצרים לעצמנו עולם משלנו.
הכימיהה מאיימת להתפוצץ, ורק ממפגש של העיניים רצות לי אלפי מחשבות ורצונות במוחי הקטן. אני קטנה ממך, פיזית וגם בגיל. אמנם לא הבדל משמעותי, אבל מהניסיון חיים העשיר שלך לימדת אותי דברים שמי יודע מתי הייתי זוכה (או שמא- סתם מקבלת עול), לדעת.
שנה שלמה שאנחנו מכירים ואותה תחושה מוכרת, מכה בי בפעם המי-יודע-כמה. היא כואבת ומענגת בו זמנית. מי יודע כמה זמן לא ראיתי אותך ובכול זאת רק מילה אחת שלך מצליחה להרטיט אצלי איברים פנימיים שלא ידעתי על קיומם.
לא יודעת מה איתך... אתה תמיד נראה ככ רגוע, ככ שליו, ככ בשליטה... אבל אני יכולה להישבע שאתה מתפוצץ מבפנים. זו מעין אינטואינציה נשית או סתם, למען האמת, עוד תקוות שווא. אבל אני לא מתעסקת בזה יותר מדי... אני רק מנסה להסתיר את כול הרגשות שעוד שניה זולגים ממני החוצה כמו מפל, וכישוריי המשחק שלי עוזרים לי.
אני נשבעת לעצמי שאני חזקה. שאני קרח שלא נמס גם בטמפ' של 100 מעלות.
מי שמביט בנו מהצד יכול להישבע שאנחנו שני אנשים שלא מכירים מעולם, אבל בכול זאת המתח מורגש כמו זרם חשמלי חזק. אנחנו מסרבים להיכנע ועדיין שומרים על קור רוח. אבל אתה כהרגלך לא יכול להתאפק לעיניים המודגשות שלי ולשפתיים הטבעיות, שלשם שינוי לא מרחתי עליהם שפתון כלשהו, ומתחיל להתקרב. אני מרגישה מכוערת ומנסה לסדר את השער שמהלחות באוויר התפרע ושינה פריזורה לחלוטין...
אתה שותק. ומחבק. חיבוק חזק... אני מכירה את החיבוקים האלה שלך. ואף על פי הידיעה הברורה שכול בחורה ממוצעת אתה מחבק באותה חזקה בדיוק, עם ידיים גדולות וחמות ונשיקות על המצח החשוף... אני עדיין מתרגשת. עדיין שמחה. עדיין רוצה להישאר ככה לתמיד.
הצבע שוודאי אבד לי חוזר לי לפנים והלב חוזר לקצב דפיקות נורמלי. אני לא מסמיקה, אלא נרגעת. נרגעת אצלך. אתה מרגיע אותי יותר מכול אחד אחר. כמעט ברור לי שאתה מעולם לא אהבת אותי כמו שאני אהבתי אותך, אבל בכול זאת אתה מסוגל לספק לי מנות אושר שלא ידעתי שהן קיימות.
אנחנו מחליפים כמה מילים. מתנשקים נשיקות קלות ונעימות, ואתה הולך. אני שמחה שראיתי אותך ועצובה שהלכת, ועוד יותר עצובה ששוב יום שלם אני לא אפסיק לחשוב עלייך.
אבל זה חיבוק ונשיקה קטנה במקרה הטוב, כי הרי זה ברור שאם לא היו מסביבינו עשרות אנשים היית טורף אותי במקום וזין על כולם. אבל אז חודשים לא היינו מדברים, ושוב היינו רואים אחד את השני אחרי מלא זמן. ושוב קור רוח למס' דקות. ואז שוב משיכה בלתי נשלטת. ואז שוב שמחה. ושוב אהבה. ושוב תקווה שהפעם זה יימשך. ושוב ייאוש. ושוב מחשבות בלתי נסבלות על מה היה יכול להיות אם ואם... ושוב חרטה. שוב אכזבה.
אני לא אשקר, טוב לי איתך. וטוב לי כשאתה נוגע בי ומנשק אותי. אני אוהבת את הנשיקות הלא מושלמות שלך ואת הגוף הלא חטוב לך, אני אוהבת את החכמה שלך, אני אוהבת את הפשטות שבך ואת המגע המענג שלך. אני אוהבת את הפנים הטובות שלך והעיניים הלא-מיוחדות-אבל-בכול-זאת-עמוקות שלך. אני אוהבת את הקול המרגיע שלך ואת המילים שלך. אני אוהבת את הידיים הגדולות והחמות שלך. אני אוהבת כול שנייה איתך ויכולה להשתגע אחרי זה. למה נתתי לזה שוב לקרות. הרי במילא אחרי זה אני לא רוצה שום קשר איתך.
אבל עדיין. אני צריכה אותך מדי פעם בשביל להרגיש טוב עם עצמי, להרגיש מסופקת. להתמלא מחדש. להרגיש מה שאני לא מרגישה עם אף בחור.
רק לפעמים, לעיתים רחוקות, פעם ב... מותר לי, לא?
נכתב על ידי , 28/3/2009 12:57  
7 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של מאי. - ב-31/3/2009 10:35
 



כָּרָגִיל


יצאתי מהבית, הקור התחיל לעטוף בנינוחות את גופי שכוסה בסה"כ בטריקו ארוכה דקיקה. הרוחות מנשבות על העורף, אנשים עוטים מעילים לגופם ואני כהרגלי עוברת את החניונות, את הגשרים, את האנשים, את התמונות הגדולות, את המכרים שאין ברצוני לפגוש בדקות הקרובות. אני בוחנת שוב את הפנסים שכבר לא מאירים כמו פעם, את הצבע הירוק שמתחיל להתקלף, את הצבע הלבן והחיוור שנגלה מתחתיו, את המרצפות העבות והחומות, את המכוניות שנוסעות מתחת לגשרים, במהירות שמאוד מאפיינת את המקום. לפתע חשבתי על זה שהמון זמן לא קרה משהו משמעותי שגרם לי לבחון את הדברים הפשוטים ביותר, ודווקא היום זה כן קרה. לפתע פתאום, בלי שום סיבה מיוחדת. אולי אלו הדברים החדשים שגיליתי, שקראתי, ששמעתי. אולי זה פשוט כי המון זמן זה לא קרה. יותר מדי זמן. דבר מוחשי לפחות, לא קרה ולא התרחש. כזה שמתעתע את המציאות שלך וגורם לך לבדוק ולחקור, להתעמק, להתבונן אל עומק הדברים.

מעולם לא הייתי מהבנות הרגילות, מאלו שיפתחו שיחה שלמה על החנות החדשה שנפתחה, על הסצאנות האופנתיות שהגיחו לעיר, על צבע הלק שהתאים לגוון העור, על הצללית שעיטרה את העין בצורה המושלמת. גם טוםבוי לא הייתי, מאלו שמתרוצצות כול היום בחוץ עם הבנים כשרגליהן הדקיקות משופשפות ושרוטות. באמצע הייתי. תמיד במקום, תמיד בקרבה, אבל תמיד בצד. במחשבה, בסדר, בהיגיון, בהתבגרות המואצת, בהבנה הילדותית. לא בחנתי את כול אלו מעולם. גם הפעם לא. העדפתי לבחון את הסביבה שעוטפת אותי, את הדברים החומריים. את הגשר הישן, את המכוניות הצבעוניות, את הבניינים שדמו לשלי, את החדר שלי. את מיתריה השונים של הגיטרה, את צלילי הפסתר החורקים, את המוזיקה שמזמן הפכה להיות אורח קבוע ומוזמן. אלו שמהווים רקע ומצלול, אותם בחרתי לחקור. כיוון שאת אלו הרבה יותר קל לחקור מאשר אותי. אותה. את זו הילדה שהכרתי בצורה הטובה ביותר וכעת אינני מזהה... את זו שאני רוצה לשמור ולגונן עליה בזמן שהיא עושה שטויות ללא הפסקה, ולא מצליחה. את זו שנצמאת במרחק אפס ממני ואף פעם לא אצליח לחבק. את זו שבתוכי שאני לא מצליחה להגיד לה לא. את זו שאני חיה איתה ולא מצליחה לרסן אותה, לשמור את המילים שיוצאות לה מהפה, לדחוף אותה קדימה, למנוע ממנה לגעת בדברים שקודם לכן היא לא הייתה מאמינה שהיא אי פעם תהיה בקרבתם. את זו ש... אני.

 

כך נבחן כול אחד את עצמו, הרבה לפני שנבחן את הסובבים. אני לא מבינה למה הכול צריך להיות כל כך מסובך... למה הפשטות היא כול כך מורכבת.

נכתב על ידי , 16/3/2009 22:05  
4 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של בר ביטום ב-20/3/2009 19:21
 



לדף הבא
דפים:  

49,197
הבלוג משוייך לקטגוריות: יחסים ואהבה , יצירתיות , סקס ויצרים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות ל.Jude אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על .Jude ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)