מאיות שנייה דחוסות בלחץ אינסופי, מחוגי השעון מסרבים לזוז, הכול מתפרז, הולך לאיבוד, נתקע במקום. מתח מטורף ברמות בל יתוארו.

ברגע שכף רגלנו דורכת על הבמה- הכול כלא היה...

כששחקנים אומרים בגאווה שהם "רוצים למות על הבמה", אני מרימה גבה לעיתים. אולם, בשנייה שאני חוזרת ועומדת על הבמה... אני יכולה להזדהות איתם בכול מילה. אדם שאוהב להופיע, שאוהב את מחיאות הכפיים של הקהל, שאוהב את הצחוק המתגלגל שבא בעקבותיו, שאוהב את הדמעה שזולגת לאדם זר לגמרי... אדם שמכור לצעקות, לשריקות, ללחץ, לאנדרלין מטורף... אדם שמכור לבמה, לתיאטרון! רק אדם כזה יוכל להבין איזה אושר עילאי מציף אותי ברגעים אלו ממש... הייתה שנה קשה, אין ספק. האמת היא, שעד אתמול הייתי בטוחה שהערב הזה הולך להיות כישלון לשמו. אבל הוכחנו כמו תמיד שאנחנו גדולים מהחיים. אנחנו עולים על הבמה, רואים קהל, ואשכרה פורחים. וזה מקסים אותי. זה מקסים אותי כול פעם מחדש. שגעונות באים, הולכים, חולפים, משתנים מין הקצה אל הקצה... אבל האהבה הגדולה הזאת לתיאטרון, לדבר החי והבועט הזה שלא מפסיק אף פעם... שרק גודל ומתעצם... לא חולפת ולא הולכת לשום מקום.

כול הלחץ והזמן שנגזל ממני, כול החששות והמתחים, העצבים והשגעונות... כול אלו היו שווים את ההנאה הגדולה שבאה בסופם וכמובן- בזכותם.

אנחנו בהחלט כאן בשביל להישאר!

זמן מצוין ל...

להתשגע. לא לדפוק חשבון. לשים זין על חוקים. לשבור הרגלים, להתחיל מחדש.

לא לפחד. להודות. ללכת עם הרצונות הכי רחוק שאפשר... לחנוק ולהעלים לצמיתות כול טיפת חשש.

להנות. להתאהב. להתנשק. עם כול הרוק והשפתיים. עם כול הלוע. לאהוב עם כול הלב, הידיים, הרגליים והטחול. להרגיש!

לקרוא... והמון. המון ספרים, המון חומרים... של המון סופרים, מהמון ז'אנרים, מהמון סוגות ומהמון המונים.

ללמוד. אז מה אם זה חופש? מי אמר שאסור לטפטף לשכל עוד מידע. ללמוד דברים שלא יוצא ללמוד בכיתה מול לוח מרוח בשטויות. ללמוד מעצמך, על עצמך. וללמוד מהסביבה, על הסביבה.

לנסוע לים... כי ים זה אכן המקום המושלם. לנקות את הראש מהזבל שחדר בלי כוונה למוח שלי במשך שנה שלמה. ולהירגע.

לכתוב בלי הפסקה. על מה שעולה בדעתי. בין אם זו שטות גמורה או שנינות יוצאת דופן. שבינינו, גם היא שטות לשמה. אבל את מי זה מעניין.

לראות מקומות שעוד לא יצא. מזוויות שעוד לא יצא. מכיוונים שלא יצא. עד שיצא מכול חור...

לצלם את הנפלאות שאני זוכה לראות, ואת המיוחדות ביותר לנצור במוחי ללא עזרה של שום מכשיר אלקטרוני זה או אחר.

להכיר אנשים חדשים, מיוחדים, משוגעים, מפגרים, שהתחלקו על כול הראש... להכיר אנשים מצחיקים, מאירים, חכמים, אחרים.

לבזבז את הכסף שהשגתי לראשונה לגמרי בעצמי. על מה שאני רוצה, איך שאני רוצה.

להתנסות. לפרוח. להשיג. הכול.

וכמובן,

לנגן עוד ועוד ועוד ועוד ועוד ועוד ועוד. לקנות דיסקים ולהוריד קבצי מוזיקה שיפוצצו לי את המחשב, הרמקולים והעצבים של אימא... להתוודע לעוד, להכיר עוד. עוד ועוד ועוד.

כי אלמלא מוזיקה כול אלו שציינתי עד כה יאבדו כול טיפת חן, יופי ואור. ויהפכו לכאילו לא היו. אז חבל. והרצף של עוד ועוד ועוד שלא נפסק, ייפסק.

ושיהיה חופש טוב

גם אם זה אומר לדפוק את הראש מדי פעם, להתנסות בדברים חדשים ולאבד את הראש;

העיקר שבסופו של יום

אחזור למוטב

שייתמטב לו מעצמו

כמובן.

:)