ערב ראש השנה. יופי טופי.
כל המשפחה התארגנה לערב המיוחד הזה, כמובן חוץ מבן אדם אחד, אני.
אני לא מבינה למה צריכים את כל הארוחות המשותפות האלה? אני פשוט שונאת אותם.
אבא מדבר עם דוד על המצב. אמא עוזרת לדודה לשתוף כלים. האחות הקטנה מנדנדת שתעלה איתה למעלה כי אין לה מה לעשות. וכל השאר יושבים, מדברים וצוחקים.
רק אני יושבת בצד, לא מדברת, לא מעירה הערות. רק יושבת בצד ושותקת וחושבת 'מתי הסיוט הזה יגמר!?'
אז אני באמת שלא מבינה למה צריכים את זה. טוב נו.
אתמול מור באה לישון אצלי, היה כייף ומוזר ביותר.
בהתחלה קבענו להיפגש במצבות אבל כשבאתי למצבות ישב שם איש עם נרגילה אז כתבתי למור אסאמס 'תקשרי אליי! דחוף!'
וככה בערך השיחה הייתה:
מור: מה קרה?!
אני: יש שם איש, ואני לא יודעת מה הוא עושה בדיוק.
מור: כן, גם כאן יש אנשים, בואי נמשיך לדבר בפלאפון.
-שיחה ארוכה ביותר-
מור: מאיה, השער פה נעול
אני: ומה עם השער השני?
מור: אני לא יודעת, אני לא רוצה להישאר לבד בבית הספר ):
אני: בדקת את השער השני?
מור: לא. אני עכשיו הולכת לבדוק.
[יופי מורקי, חכמה ביותר.]
נפגשנו בעשר וחצי בלילה ליד הבית של דורון. יופי טופי.
אני מגיעה. ומור מגיעה. אנחנו מתקדמות לכיוון הבית שלי עד שפתאום *טה טה טה (מוזיקה מפחידה ברקע, תבהלו! O: )* אנחנו רואות חבורה של ערסים, שיכורים, חסרי חיים, שהולכים וצועקים "אהו אהו".
ישר אחריי הקריאות הראשונות אני ומור מסתכלות אחת על השנייה ומתחילות ללכת לכיוון ההפוך. בקצב מהיר ביותר.
לאחר כמה דקות מור מסתכלת לאחור ורואה שהם מתחילים לרוץ, היא מתחילה לצעוק לי "מאיההה הם באים!! תרוצי!!" ואני עונה לה "אני לא יכולה, יש לי כפכפים" אז היא אומרת לי "לא איכפת לי, תורידי את הכפכפים ותתחילי לרוץ!!!!"
אנחנו מתחילות לרוץ בשיא המהירות ובנתיים שומעות אותם צועקים.
הגענו לאיזור בית הספר, הורדתי את הכפכפים והתחלנו לרוץ בספיד, הגענו לרחוב המקביל לזה שהיינו מקודם והתחלנו ללכת.
זה היה מפחיד.
אחר כך באנו לביתי, התארגנו, החלפנו בגדים. בדרך גם התכתבנו עם גיא וזה היה משהו כזה-
אני ומור: שיזי!
גיא: בוודאי
*מור שמה את השמיכה על הראש שלה ומתחילה לצעוק "מאיההה!! תראי!! אני אוהל!*
מאיה: מור אוהל!
גיא: חילזון!
מור: אנחנו משחקות אסוציאציות.. שחק איתנו! תן מילה
גיא: שכבלוצה
אני ומור: שבלול
גיא: טלמרשולה
אני: טל-מור-שולה! מור: מהיום קוראים למאיה שולה
גיא: טוב מורקי ושולה
אני: אבל אני לא רוצה שולה :'(
גיא: אז איזה את רוצה שולה?
אני: אם לי קוראים שולה לך קוראים שנוצל!
וככה הסתיימה השיחה המדהימה הזאתי. כן, תמונות קשות. :|
אחרי זה צחקתי חצי שעה (רציני צחקתי חצי שעה! ברצף! O: ) מכל פפיפס קטן שמור עשתה. הינה מבחר הציטוטים, או לפחות מה שאני זוכרת מהם:
*מור: רציתי לבדוק אם אפשר ליפול מהמיטה, וגיליתי שכן.
*מור: This is me! לא, רגע, אומרים Is me? אני: לא, אומרים I'm me!
*אני: מה תעשי? תעשי מה? מור: משחק מילים :)
*מור: אין לי מה להגיד, אך אומר..
*מור: קוראים לי מור בלי פ' D:
טוב, זה מה שאני זוכרת לבנתיים. מור תזכירי לי עוד אם תיזכרי D:
היינו מסטולות לגמריי, הלכנו לישון בשתיים והיינו אמורות להתעורר בשמונה. חכמות שכמותנו. :|
היום בבוקר היה מבצע תפוח בדבש.
בהתחלה אני ומור באנו ראשונות ואחרי זה הצטרפו: טל, זהר ואנבל
לכל אחד היה דף עם השם שלו ושאר חברי הקבוצה [לייטנינג אימפריה!] היו צריכים לכתוב לו "שנה טובה" וכל זה..
אז באמצע הצטרפו: דין, יואב, רועי ודורון
היה קטע שכתבתי אם הטוש הסגול, עברתי לדף של דין והסתכלתי, אמרתי לעצמי [בקול רם] 'איזה צבע חסר פה? אה, סגול!' ואז אני צועקת 'איפה הסגול!?' ואז טל [המדריכה המאגניבה שלנו] הסתכלה עליי במבט מוזר ואז קלטתי שהטוש הסגול ביד שלי. זה היה ממש מצחיק וטל אחרי זה אומרת לי 'מאיה, אל תדאגי, אני יזכור את זה' XD
כתבתי לכולם ברכות, אני לא מאמינה על עצמי O: [למרות שהמילים היחידות שכתבתי היו השם של מי שאני כותבת ו"שנה טובה ומתוקה כמו דבש". אבל שיהיה.] ביקשתי מבן [המדריך, גם יפה וגם חתיךD:] שיכתוב לי גם ברכה, אז הוא שואל אותי "איך קוראים לך?" אז אני מסתכלת עליו במבט מוזר ואומרת "מאיה..." אז הוא מתחיל לרשום 'למאיה, באהבה מבן' ואחרי זה הוא אומר לי "יש לי עוד הרבה חתימות לחתום, מצטער." המסטול הזה :| אבל לפחות יש לי חתימה ממנו! הוריי! D:
אחרי זה התחלנו לחתוך תפוחים ולערבב את כל הדבשים שכולם הביאו. כמובן שהיו את השמנים שלקחו כל שניה [אהמ. רועי. אהמ. טל. אהמ. דין. אהמ. דורון. ]
אנחנו הקבוצה האחרונה שיצאנו לחלק, וזה דיי היה מבאס, כי כל איש שני שראינו ברחוב אכל כבר מהתפוחים ה'טעימים' של הנוער, אבל לא נורא.
אנחנו היינו באיזור דרך רמתיים וחילקנו.
החילוק היה משהו כזה: אני ואנבל באות למשהו אני אומרת "שנה טובה" ואנבל אומרת "רוצים תפוח?" ולפעמים זה היה הפוך. וכל מי שראה את מצב התפוחים התרחק שתיי מטרים מאיתנו והתחיל לצרוח "מרעילים אותי! מרעילים אותי!" [היה איש שפשוט ברח מאיתנו, כן, ברח.] אבל היו את האמיצים שלקחו תפוח [והייתה גם אישה שלקחה שניים O: ]
אחרי זה הפסקנו לחלק [עברנו את כל הרחוב] וישבנו ליד חנות דיסקים חדשה והתחלנו לאכול את כל מה שנשאר, אבל מי לא אכל?, כן, כן, רועי. שלכל אורך הדרך גנב תפוח וטבל בדבש ואחרי זה הוא עוד מתלונן שכואבת לו הבטן!
האנשים בחנות דיסקים היו ממש נחמדים D:
אחרי זה חזרתי הביתה, התקלחתי, ראיתי טלוויזיה ובאתי לפה, לכתוב לכם את עלילות מאיה בהר הגלידה D: [אהמ.דוריה. אהמ D: ] בקיצור, היה כיף כיף כיף!
סליחה על האי סדר,
אבל נחמד לי ככה.
שלכולם תיהיה שנה טובה והמשך יום מצויין! :)
אוהבת. 3>
22.9 23:41 - עידכון
אחרי ארוחה שאפשר להגדיר אותה בסדר. נשארנו אני ואח שלי לדבר קצת וכמובן, להיות על המחשב, כי מה גיל יכול לעשות יותר טוב חוץ מלהיות על המחשב?
הינה כמה ציטוטים מובחרים [ושוב, מה שאני לפחות זוכרת] מהפגישה שלי עם גיל D:
*גיל: אם זה צריך להיות מחובר למחשב, זה צריך להיות מחובר למחשב.
אני: והינה אתה שוב אומר דבריי חוכמה!
*גיל לא הצליח לסדר משהו במחשב, אז מה שהיה לו להגיד היה: נו י'נבלה, מה את מתה?
*אני: רוקר? זה השם של הפלאפון?
גיל: כן.
אני: מה זה השם הזה!?
גיל: את בחרת אותו להזכירך
*גיל: איך אפשר להחליש אותו?!
*אני מחלישה את הרמקולים*
גיל: אה... גם זאת דרך
*אני: גיל אני בגובה שלך P: אבל אני בכל זאת אוהבת אותך!
גיל: וכשתיהיה יותר גבוהה ממני את כבר לא תאהבי אותי יותר?! זהו, זה נגמר בינינו!!
אני: גיללל לאאא
עכשיו גילתם שאני לא היחידה שלא שפויה במשפחה הזאתי! P:
25.9 10:08 - עידכון
אני לא מרגישה ממש טוב אז נשארתי בבית \:
נכון יש את המגנטים האלה מבזק?, נו אלה שכתוב אליהם "אתה, אוהבת, אוהב" וכל מיני כאלה?
אז קיצר, ירדתי למטה וזה מה שראיתי שכתוב בשבילי על המקרר:
'אחותי על דבש'
זה עוד סימן לזה שאני לא היחידה שלא שפויה במשפחה הזאתי :|
אבל המשפט ממש הצחיק אותיXD
לומשנה, גמרתי לחרבש לכם משפטים מטומטמים שאותי, אישית, הצחיקו. :|
פעם הבאה שאני מעדכנת זה לא יהיה בכותרת עידכון בפוסט הזה, זה יהיה כבר בפוסט אחר, ואם לא, אתם מוזמנים לתת לי כאפה בהזדמנות שתראו אותי D:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
