א.יש רגעים כאשר קורה משהו נוגע ללב וצריך לעכל אותו,כלומר לא משהו נעים במיוחד ואף אולי פוגע.דברים כאלה בהתחלה רק מרגישים בבטן וקשה להפכם למילים.את פשוט לא יודעת מאיפה בדיוק זה בא ולמה זה ככה.כי אולי זה נירא כדבר מאוד קטן ופתאומי אך בתכלית זה משהו שהצטבר או רמז למשהו עמוק יותר..קודם כל את מנסה להבין זאת בעצמך,את הזמן שלך ומרחב שלך כדי לעכל את ההרגשה הלא נעימה הזאת בבטן.
אנשים שרואים אותך במצב כזה נוטים ישר להתערב ולהציע את שיחת נפש שאולי תעזור לך לנתח ולסכם את הבעיה ,אבל איך אפשר לדבר על בעיה כשאתה בעצמך לא הבנתה מה מקורה ,כאשר הרגש הזה בבטן לא הועבר מהלב למוח?! לאנשים כאלה צריך לתת קצת זמן עם עצמם לפני שהם מקבלים עזרה פסיכיאטרית מאחרים.
ב.לכל דבר יש סיבה.זה יכול להיות משהו שקורה יומיום בשגרה שלנו אבל איכשהו אנחנו לא קולטים את זה,זה מה שיש ואולי זה אמור להיות ככה עד שיום אחד נופל אסימון ומתנפצת לנו הבועה הוורודה לתוך הפנים .פתאום אנחנו מבינים שחלס ,זה לא באמת מה שאנו רוצים לקבל ומה שמגיע לנו..ואז מתחילה הבעיה...בעיה שאולי הצטברה מהרבה רגעים קטנים ולא נעימים בחיי היומיום שלנו או שהייתה כבר מזמן אך הצלחנו לעקוף אותה ולהתעלם ממנה .אז מה עדיף מאוחר מאשר לעולם לא!
ג.לרובינו יש פוטנציאל ושאיפות ,ולפעמים הם כ''כ גדולות שפשוט משתלטות על המציאות שלנו והופכות אותה למציאות של הסוד ,חיים בבועה שמחר אנחנו ניזכה לקבל כל מה שתמיד רצינו וחלמנו עליו.
מצד אחד זה מעולה ,כי הרי בן אדם ללא חלום ושאיפה לעתיד הטוב ביותר הוא לוזר,אבל ברך להגשמה ומימוש עצמי יש להזהר שלא לדרוס את הערכים ודברים שפעם היו לא פחות חשובים בישבילנו כדי שבעתיד שרחוק-קרוב לא ניתחרט על איבודם.נכון שזה קשה להספיק בכל מקום כמו לאכול את העוגה ולהשאירה שלמה .זה טוב כאשר אתה בר מזל אבל האם הוא תמיד יעזור בכל מצב?
ד.האם הזמן עוזר להכיר אנשים באמת!?
התשובה היא לא.כל אחד מאיתנו גדל,זז,מתפתח ומשתנה בזרם החיים משל עצמו ובהשפעה של גורמים חיצוניים ושינויים פנימיים.
לכן,כשנירא לך שאתה מכיר מישהו כי אתם חברים לטווח ארוך,הוא תמיד יכול להפתיע אותך ולא תמיד לטובה.השאלה היא עד כמה תסתדר עם ההפתעה הזאת ועד כמה היא תשפיע על החיים שלך.
לכולנו הרי יש תכונות אופי שישארו איתנו עד למוות,אבל ההתנהגות שלנו ,כמו המושפעות שלנו וההתלהבות נוטה לשינויים בהתאם לסביבה ואורח החיים שלנו,והשינויים האלה יכולים להיות גם דרסטיים לפעמים.לדוגמה,מישהו שהיה החבר הכי טוב שלך או מישהו שהיה לחלק מרכזי בחיים שלך הופך בישבילך לבן אדם זר ,מרוחק ואף לאוייב.כמו שאומרים,מאהבה לשנאה צעד אחד ולהיפך.
ישנם אנשים שיודעים להסתגל לשינויים של הקרובים להם,אלה שסובלים בשקט ויוצאי דופן שבוחרים לפרוש בשיא,כי לשנות בן אדם שאינו מעוניין להשתנות כמעט ולהוולד שנית עוד לא למדנו .
ה.האם ניתן לחיות רק על בסיס אהבה?!
לא.לא ושוב פעם לא!הוכח וידוע.
במקרים שבהם יש חוסר בהבנה ,כבוד,אמונה,כנות ואכפתיות (או אחד מהם) הקשר נידון לכישלון ויכול לגרום לנו לסבול עד סוף חיינו בגלל האהבה הזאת שבעצם לא שווה דבר.הרי אהבה שבמקום לגרום אושר גורמת לנו סבל היא כבר לא אהבה אלא חבל למציאות וורודה תוך ויתור על צרכים וערכים בסיסיים שלנו בתור בני אדם שיודעים לאהוב.
ולסיכום בינתיים,
הגורל זה משהו שאנחנו יוצרים במו-ידינו וביכולתינו לשנות זאת כל עוד אנחנו לא בקבר ולא מאוחר מידיי ,לכן לדעתי,חייבים למצוא את האיזון בין הרגש לשכל כדי שאף פעם לא ניתחרט על מה שאנחנו עושים ובמה שאנחנו בוחרים כי מה שלא נעשה הכל לטובה ואם לא אז מטעויות לומדים .
ובהרבה נימה אופטימית אני מאחלת סופ''ש נעים לכולם!:)