החופש הזה הולך להיות שלי, ושלי בלבד. רק מנוחה ועשיית דברים שאני אוהבת. גם ככה השבוע התחיל חרא, ואתמול היה לי אחד הימים הגרועים בחיי, פשוט כל ארוע היה יותר גרוע מקודמו. שרשרת של טרגדיות קטנות שהפכו לאחת גדולה.

בכל מקרה לעיניין המרכזי:

   עצרו את העולם!!!!

אני צריכה להשתין.

סתם...אני צריכה זמן לעצמי.

כאילו אם היה אפשר לעצור את העולם ולהקפיא הכל ופשוט לקחת כמה רגעים לעצמי, זה היה יכול להיות ממש נחמד. אני מבולבלת, אני מתפרקת לעצמי. אני לא יודעת מה אני עושה בכלל, דבר שאגיד היום לא יהיה רלוונטי בכלל מחר. אני לא עם עצמי. אני לא כאן, אני צריכה חופשה. זאת הסיבה שאנשים יוצאים לחופשה, כדי להתנתק מהכל ולהיות עם עצמם. אז למה אני לא יכולה כזאת גם???  למה כל יום אני צריכה להתעורר באמצע הלילה מאיזו הודעה על זה שצריך להגיע לקן בבוקר? או סתם איזו הודעה מטומטמת שאיכשהו מתקשרת לקן. למה לא יכול לעבור יום שבו המשפט "תקשיבי, יש היום משהו בקן..." לא ישמע????

עכשיו יהיה טיול בוגרת, ואני מקווה שאני אצליח לחזור לעצמי, זה לא כיף לחיות בניתוק מעצמי. אני בנקודת משבר, נראלי...

היו שלום...