אז עשיתי בדיקות, ומסתבר שאני שוב חולה. איך דבר כזה קורה??????  יש יותר ימים בשנה שאני חולה מאשר בריאה.

הפעם זו דלקת פנימית, עוד לא ממש ברור איפה כי לא הלכנו לרופאה עדיין, יום ראשון נלך לברר. אבל זה מלחיץ. יש לי סטייה של פי מאה מהרצוי. זה מפחיד. עד כמה חרא בריאות יכולה להיות?

ועוד בעיניין בריאות, המירנות משגעות אותי. שתי מיגרנות תקפו אותי השבוע שזה הרבה. ונמאס לי מהן. נמאס לנהל את חיי לפי מצב המיגרנות. נמאס לבטל תוכניות כי פתאום תקפה אותי אחת, נמאס להיות קוץ בתחת ולהציק לכולם כי כואב לי, נמאס לי לשכב בחוסר אונים מוחלט כי יש לי כאבים, זה באמת כבר בלתי נסבל, ואין מה לעשות. וזה מתסכל.

באמת שכבר עדיף להתאבד מאשר לחיות ככה. זה לא חיים זה. אי אפשר לעשות ככה כלום. גם אם אני כבר רוצה ומנסה להנות תתקוף אותי איזו מיגרנה. זה כאבים שאי אפשר לתאר, הם משתקים כל פעילות. אני לא מסוגלת לסבול את זה יותר.

כמו שאולי הבנתם אז השבוע ממש לא היה טוב כמו הקודם.

אני מתחילה לחשוב שאני לא מסוגלת להדריך לבד, אני מנסה. ובאמת שבהתחלה חשבתי שזב קלי קלות, אני אסתדר, אז זהו שלא. אני מתפרקת, אני לא יודעת כמה זמן אני אחזיק מעמד ככה. היום יש סוג של טיול, יוצאים לי 5 חניכים, שזה חצי. זה בסדר אני חושבת, מקווה שיהיה לי נחמד איתם.

וגם שוב התאכזבתי מהקבוצה שלי. נפגשנו בשישי, וקבענו שכולם יגיעו. היינו 7 בסך הכל, זאת אומרת שבערך 10 אנשים לא הגיעו. הרגשתי סופר לא שייכת לשם, וגם כשניסיתי (ואני ניסיתי), נתקלתי בתגובות לא ממש חביבות. מה שעוד יותר גורם לי לתסכול, נראלי שהם לא ממש רוצים אותי בחברתם. שיהיה, יש לי חברים יותר טובים מהם.

בתקווה ששבוע הבא יהיה בסדר.

והעלתי 5 קילו משנה שעברה, מה שאומר שיעלו לי פרופיל (מקווה), ואז אולי אני אלך לקרבי. כל שנה אני מעלה 5 קילו מסתבר. הגיע הזמן להפסיק להשמין.

היו שלום...