ועוד משהו שמטריד אותי לאחרונה, וזה העתיד שלי בצבא.  אז לוחמת אני כבר לא אהיה, נראלי התרגלתי לזה, אבל אני עדיין רוצה תפקיד חשוב. גם המודיעין דחה אותי בטענה שיש יותר מתאימים, מעליב טיפה הניסוח. וכל פעם שאני מסתכלת על המנילה אני מתאכזבת מחדש, אני הרי מסוגלת ליותר מפקידה, וכל מה שמציעים לי זה תפקידי פקידות שונים בחיילות שונים, לא חשבתי שאני עד כדי כך טיפשה.  ושלחו לי זימון למיונים, כולי התרגשות ממש. זימונים לפקידה, ואוו איזה כיף לי. יום למחרת קיבלתי חתיכת חבילה ממדינת ישראל-דואר רישמי. אפשר לחשוב מה כבר שלחו לי, איזה 20 עמודים עם שאלות מטופשות ועור איזה מסמכים שבהם אני מוותרת על כל זכויותיי בערך. ובשביל מה כל המהומה? כדי שאני אוכל להגיש קפה במשרד הביטחון או משהו, כשהריגוש היחידי שם זה כשרמון קופץ לביקור.

יש לי גם את אפשרות העתודה, אבל בואו נודה בזה, הסיכוי שלי להתקבל לשם הוא די קטן.

והיום התעוררתי מצילצול של איזה מישהו שדיבר על מכינה קדם צבאית, הוא היה נשמע נחמד, וגם זאת אולי אופציה, צריך לחקור אותה יותר.

וכמובן שיש את השנת שירות, שזאת לא ממש אופציה כבר, אבל לא נבטל אותה לחלוטין.

ומה שאני הכי רוצה כרגע זה להיות עיתונאית צבאית במחנה, הסיכוי שישלחו לי לפחות זימון לזה הוא גם מאוד נמוך, וכבר שלחתי פקסים ואיש לא חוזר אליי.

צבא זה גם ככה רק שנתיים...

נחדול להתעסק בזה.

זה קטע לא מומלץ לקריאה על ידי אנשים שמכירים אותי, כי אז אני אצא לא משהו בכלל.

טוב אז עוד חודש וקצת יומולדת, לא סתם יומולדת; יומולדת 18. אני רוצה משהו מיוחד, אני רוצה להתרגש, להתרגש עד דמעות.

הייתי רוצה לחגוג בצורה מיוחדת, עם כל מי שאני מכירה. אבל אני נשארת מציאותית, אני יודעת שמסיבת הפתעה לא תהיה (לא הייתה אחת כזאת 18 שנה, אז למה עכשיו?), ואני מקווה שהשנה כולם יזכרו.

ועוד משהו שמציק לי ביום ההולדת תמיד, זה האסמסים. יש אנשים שיותר מאסאמס אני לא אצפה מהם, כי הקשר בינינו לא כזה משהו. אבל יש אנשים שאני מאוד אתאכזב אפילו אעלב אם הם ישלחו אסאמאס.

אני רוצה להרגיש שיומולדת זה באמת יום מיוחד.

זהו בנתיים נראלי...

היו שלום....