אפילו סלעים נשברים, אני אומרת לך

ולא מחמת זקנה.

שנים רבות הם שוכבים על גבם בחום בקור,

שנים כה רבות,

כמעט נוצר רושם של שלווה.

אין הם זזים ממקומם וכך נסתרים הבקיעים.

מעין גאווה.

שנים רבות עוברות עליהם בציפייה.

מי שעתיד לשבֵּר אותם עדיין לא בא.

ואז האזוב משגשג, האצות נרגשות, והים מגיח וחוזר,

ודומה הם ללא תנועה.

עד שיבוא כלב ים קטן להתחכך על הסלעים

יבוא וילך.

ופתאום האבן פצועה.

אמרתי לך, כשסלעים נשברים זה קורה בהפתעה.

ומה גם אנשים. 

(דליה רביקוביץ')