ואו, מוזר לחזור לפה.
קורים כלכך הרבה דברים שצריך לפרוק הכל איפשהו.
מי היה מאמין שככה תראה הפרידה שלנו אחרי שנה וחודשיים ביחד. אתה עם חברה כבר חצי שנה, בוכה לי כל יום שאתה אוהב אותי. רק אותי. אבל לא רוצה להפרד ממנה. היא קרובה אליך ונוח לך.
אני יושבת פה בחדר, כמובן אחרי שאמרתי לך שאני באיזה מסיבה מטורפת. אני מחרטטת אותך כבר מעל חצי שנה שיש לי חבר, שטוב לי שתאכלס למי אני משקרת? רק לעצמי. אני יושבת וחושבת איך בנאדם יכול להגיע למצבים שהוא פשוט לא יודע מה לעשות..
שפעם ראשונה בחיים אני יושבת ולא יודעת מה לעשות.. להמשיך לשקר לך? לרדוף אחריך? לעזוב אותך?
כלכך הרבה שאלות וכלכך קצת תשובות.. אתה יודע.. אני לא חושבת שמתישהו הרגשתי איך זה להיות מאושר..
איך זה פשוט לחייך ולהגיד בלי צביעות, אני מאושרת. אבל פעם אחת הצלחתי להגיד את זה.. וזה ביום שקמתי אצלך, באותו בוקר שראיתי אותך ישן עלי ומחייך, באותו בוקר שהבנתי שמשהו הולך להשתנות אצלי..
אבל לכל דבר טוב יש סוף, למרות שהסוף שלנו הגיע מהר מידי משחשבתי.. אתה עם חברה, המשכת את החיים.
ומה אני? רק משקרת לעצמי ועושה לעצמי רע.. אני יושבת עם חברים וחושבת עליך לפעמים, לא הרבה..
אבל אז אני נזכרת בדברים.. בדברים הכי קטנים עם הכאב הכי גדול.
אני יושבת פה וחושבת איפה אתה עכשיו.. מה אתה עושה.. אם מישהי אחרת מדברת איתך?
אתה מצחיק מישהי כמו שהיית מצחיק אותי? אתה מחבק מישהי אחרת באותו חיבוק שהיה שלי? אתה אומר למישהי אחרת שאתה אוהב אותה,
כמו שהיית אומר לי? כואב לך... כמו שכואב לי?
תמיד היית אומר לי שמשהו שבור אצלך.. שבכית לי לא הייתי מאמינה לך ולגודל הכאב שאתה מרגיש..
אבל עכשיו אני מבינה, היום אני פעם ראשונה שמבינה כמה יכול לכאוב לבנאדם, כמה באנדם יכול להשבר.. כמה אני יכולה להשבר בגלל בנאדם אחד.
אני יושבת עם חברים מריצים צחוקים ולא חושבת עליך ומי אתה בכלל? שותים, צוחקים, נהנים.. ושוב זה חוזר
אתה ישן עם מישהי כמו שישנת איתי? אתה משגע מישהי כמו שהיית משגע אותי? כל השאלות האלה שלא נגמרות..
חושבת איך לעשות לך דווקא.. מחפשת סיבות לפגוע בך.. אבל לא, זה לא עוזב.. כל הדווקא הזה לגרום לך לסבול בשביל שאני ירגיש טוב, וישמח שאתה סובל על השקרים שלי.. אז היום אני מבינה כמה פגעתי בך, ויותר מזה אני מבינה כמה פגעתי בעצמי..כמה עשיתי רע לעצמי בזמן שניסיתי לעשות לך
אני אומרת לעצמי שאתה לא מעניין אותי, שטוב לי, שאני מאושרת.. אבל אף פעם לא באמת הרגשתי מזה שטוב לי! אפעם לא באמת הרגשתי מאושרת!
אז על מי אני עובדת?! עלי?! על עצמי?? אני חיה בשקר בדיוק כמוך! אתה חי על השקרים שלי! אתה סובל מהשקרים שלי! זה לא מגיע לך!
אני מנסה להתנחם בזה שלך רע! זה נקרא לאהוב? כמה פעמים אמרתי לעצמי שאני מאושרת, שלא איכפת לי ממך בכלל? שבפנים אני רוצה למוות, שבפנים אני נשברת, שבפנים אני כלכך צריכה את החיבוקים שלך והגעגועים האלה שלא נגמרים.. אז הנה, הצלחתי לפגוע בך, הצלחתי שתסבול בגללי.. אז למה זה יוצא שאני יותר פגועה ממך? למה זה יוצא שאני יותר שבורה ממך?
אל תגיד לי שטוב לך כי אני לא יאמין לך! אני יודעת שרע לך אני יודעת את זה אני בטוחה ואני מוכנה להשבע שרע לך!
שאתה מתגעגע אלי! שאתה רוצה שנחזור! אני יודעת שאתה חושב עלי אני יודעת את זה! אז למה זה ככה? למה שום דבר פעם אחת בחיים לא יכול ללכת כמו שצריך?
כמו שזה צריך ללכת? למה הכל צריך להיות בדרך הקשה?
למה אני אומרת שטוב לי בזמן שרע לי? למה אני אומרת שלא איכפת לי ממך שאין יום שלא מעניין אותי איפה אתה ומה אתה עושה? למה אני יושבת ובוכה פה אם כלכך טוב לי ואני כלכך מאושרת ואין יותר זורחת ממני?
למה אני משקרת לעצמי בליייי סווווווף? פעם אחת להיות אמיתית בחיים שלי ולפחות לא לשקר במשך חצי שנה לבנאדם שאני הכי אוהבת בעולם,
לבנאדם ששינה לי את החיים, שלימד אותי מזה להתאהב, להתאכזב, לחייך, להיות מ-א-ו-ש-ר-ת! לו אני משקרת? לו? למה? למה זה מגיע לך? מגיע לי את כל הרע הזה, מגיע לי לסבול מגיע לי להשבר מגיע לי לבכות מגיע לי! כי אתה סבלת בגללי על כל השקרים שלי, בגלל שאני כזאת מטומטמת! שאתה צדקת בהכל! רק אני אשמה! רק אני! אז עכשיו אני יושבת פה.. במקומך.. ובוכה, ושבורה, בלי כוחות יותר..
עכשיו תורי לסבול על השקרים של עצמי.. עכשיו תורי לנסות לחיות עם השקרים שהאכלתי אותך..ולשלם עליהם, כי לתקן אותם אני לא חושבת שאני כבר יצליח.
אני יודעת שאתה מרגיש כמוני.. אני יודעת שאתה אוהב אותי אני יודעת שרע לך לא משנה כמה תכתוב שטוב לך ושאתה מאושר.. הלוואי.. הלוואי ותהיה הכי מאושר בעולם, שתתכוון לזה.. אני מאחלת לך את כל הטוב שבעולם ושכל הרע אצלך יעבור אלי.. אני רוצה שתהיה מאושר, שתחייך, שתשכח את הזמנים שבכית עלי ובגללי.. הלוואי ותדע את האמת יום אחד.. את האמת שלי, שאני אוהבת אותך, שאני לא יכולה בלעדייך.. שכל שניה בלעדייך זה נצח.. שאין שניה שאני לא חושבת עליך שכל בן שאני איתו אתה ישר קופץ לי למחשבות.. שאין דבר שאני יותר רוצה לעשות עכשיו מלחבק אותך ולדעת שאתה שלי ולא של אף אחת אחרת.. הלוואי ויכולתי להגיד לך את האמת בפנים.. אבל אתה צודק, אני פחדנית מידי.. אפילו להסתכל לך בעיניים אני לא מסוגלת
כי אני יודעת שבמקום לתקן הרסתי.. קילקלתי, אני יודעת שאני עשיתי את החיים שלי שקר,רק אני לא אף אחד אחר.
אני לא חושבת שאלף סליחות שלי יגרמו לך לשכוח את הסבל שעברת.. אבל אני מצטערת. אולי על זה שהכרת אותי בכלל..
הלוואי והיית יודע את האמת.. שלא הייתי חיה יום יום עם השקר שאוכל אותי כל בוקר מחדש..
הלוואי והיית יודע כמה אני אוהבת אותך, כמה אני לא יכולה בלעדייך.. כמה אני מטוטממת שויתרתי עליך
הלוואי והיית רואה אותי כל לילה..
בוכה מחדש, נשברת מחדש, איך כל בוקר אני קמה במחשבה הזאת שאוכלת אותי כל יום..
הלוואי והיית פה.. איתי
והיית רואה כמה אני צריכה אותך.
מה עושים עם כל מה שעברנו, לאן לוקחים את כל הזכרונות?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
.לא מדהימה