סתם בלוג,בלוג נחמד.

בזמן האחרון יוצא לי לקחת דברים יותר מדי ללב, הרבה יותר מדי לריאות ולחשוב על כל דבר יותר מדי.

אולי כי יש לי המון זמן פנוי, אולי כי לחברים האמריקאים יש חיים חוץ ממני, אולי כי זאת סתם תקופה

אז אני מעסיקה את עצמי, מכינה דיסק לבחורים, שותה קפה, הרבה קפה, יוצאת לסיבובים בשכונה עם אזניות ומתנתקת קצת, יוצאת בערב, מתנהגת כמו מטומטמת ואז אוכלת תלב ביום שאחרי

יצא לי לחשוב על החברים בישראל, ולעזאזל למה אני עוד סומכת עליו. פעם אחרי פעם הוא מערער את האמון שלי בו ואני עוד לא קולטת את זה. 

חברים אמורים לתמוך, לא לשפוט ואם כבר שופטים אז בצורה מסוימת. חברים לא מתנהגים כמו בכיתה ט' ומפסיקים לדבר איתך כי סתם אמרת משהו שלדעתם לא מתקבל, אם פתאום אני קצת רצינית ולא צינית או מצחיקה אז נהייתי "שונה" אם אני נפגעת ממשהו שאמרת ולא לוקחת את זה לכיוון בדיחה אז אני לא בסדר. אני רוצה להבין איך א נ י  זאת שיוצאת לא בסדר כי פעם אחת אני מראה גם רגשות. אני תוהה איזה מין חבר הוא אם הוא לא רוצה לראות אותי בוכה או מתלוננת, והוא אוהב אותי רק כשאני במרכז העניינים. לא שהוא לא שם כדי להקשיב, יש לו דרך מוזרה להראות אהבה. חברים לא אמורים לרוץ לספר סודות, במיוחד לא הוא! מי שמדבר. אז ניסיתי, מנסים, אני בעד לנסות. כאילו אתה לא ניסית שום דבר בחיים.

מה אנחנו בגן? אתה מתנהג כאילו אני הרכוש שלך (וגם לא פעם אתה קורא לי אפילו אם בצחוק "רכוש"!!!) חתיכת חצוף, מתנהג כאילו אני אשתך, חברה שלך, אחותך, הכלבה שלך. מה אתה חושב שאני לא רואה את זה? שאני יכולה לסבול את זה הרבה? אני מרחמת עליך בגלל כל המצב המשפחה שלך ואני אוהבת שאתה מספר לי ואני אוהבת לתמוך בך, אבל בחור, אני מצפה ליחס שווה מצדך. לא יודעת כמה מתאים לי הקשר הזה למרות שאתה אחד החברים הטובים שלי (לפחות חשבתי)

חשבתי שבתור חברים כשאני מספרת לך דבר כזה אתה אמור לא ללכת לספר לחברים. וגם אם סיפרת, כשאני מבקשת שלא תדבר על זה יותר אתה לא מוותר! אתה תמיד צודק! תמיד חייב להיות צודק. תגיד לי מי אתה בכלל שתגיד לי כאלה דברים? את כל השינויים שעברת והייתי שם לצדך אתה לא זוכר, את כל הימים שהיית צריך לצאת מהבית והייתי יושבת איתך שעות בחוץ כדי שלא תהיה לבד, כל הפעמים שהצעתי לך לבוא לישון אצלי, לבוא לאכול אצלי, לבוא למסיבות של אמא שלי (!!!!) ולשתות, ללכת איתך לכל מקום שהיית צריך, לצאת לעשן איתך כדי שלא תהיה לבד.. אני אף לא חשבתי על זה ככה, אולי כי אני טובה מדי, אבל אני יוצאת פה פרייארית. לא שאכפת לי לצאת פריארית, אני תמיד אומרת כל עוד אתה לא מרגיש פרייאר אתה לא נחשב כזה.. אבל וואלה אני מרגישה ככה

ואתה השני, דווקא חשבתי שכשאני אהיה במצב רגיש תהיה שם לצדי אבל כנראה שלא... אני תוהה כמה חברים יש לי בגלל מי שאני ולא בגלל איך אני נראית או אם אני מצחיקה או לא

אני תוהה אם אני מקיפה את עצמי באנשים הנכונים, כי בינתיים אף אחד לא הוכיח את עצמו ברגעי אמת