והנה היא...
כותבת לה שורה ועוד משפט,
מילה ועוד ניב סתום.
מחפשת קשר בין המילים,
מנסה לחבר אותם יחד.
מנסה למצוא את השיר המתאים
שיקבל את הכבוד להכנס למגירה.
והנה, הצליחה לחבר
קטע קטן עם משמעויות שונות.
כמו שקרה לה איתך,
מדברים בקטעי ניבים סתומים,
מנסה למצוא את האחד
האחד שיהיה לו הכבוד להכנס לליבה.
עכשיו היא מרשה לעצמה להציץ במגירה..
הנה תמונה שלכם יחד בשלג.
קופאים מקור,שרופים מאהבה,
התחממתם ממנה, נשרפתם ממנה
והצלקות עד היום נשארו בכם.
והנה עוד תמונה שלכם בחוף הים בשקיעה.
תמונת צללים.
תמונה שמראה לכם
שרק השמש והמים, נועדו להיות שניים.
הנה שרשרת בצורת לב
שרשרת שבה חרטת "שלך לנצח".
ורק עכשיו היא מבינה...
נצח הוא רגע חולף.
ואיך את כל הדברים האלה
היא מניחה בתוך המגירה
שומרת היטב לימים הבאים
שלא מזמן נהפכו לימים שעברו.
שומרת שאף אחד לא יגע
שומרת רק בשבילה
ושאף אחד לא ידע
מה שיש לה באותה המגירה.
שיהיה לכולנו שבוע מלא קסם.
חן.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
