"עם צליל מיתר שמתנגן אני חושב עלייך,

 מרגיש כמה שזה עצוב להיות כאן בלעדייך

לו רק היית פה, הכל היה אחרת

 אצלי כבר כלום לא מובן,

 אצלי בלב יש סדק.

 תראי אותי כמו מטורף שרק רוצה אלייך

 או אולי סתם בחור עיוור שמדמיין לו את פנייך

 וזה קשה שאת פה לא עוברת

 אל תאמרי לי שאת לכאן - כבר לא חוזרת

 לא אל תוותרי קבלי אותי אלייך

 כי כל יום שבא והולך הוא נצח בלעדייך

 תראי אותי כמו ילד שכואב לו

חבקי אותי אני כבר מתמוטט פה

בכל יום שבא והולך אני שוב קורא אלייך

 ומקווה שעוד תמצאי לי מקום בין זרועותייך

תדעי שכך יכול להיות אחרת

 אל תוותרי עלי תאמרי שאת חוזרת.."

אני מתמוטטת, אני מרגישה כ"כ לא יציבה.. כאילו אני צריכה שמישהו יחזיק אותי כל פעם שאני לא אפול..

שכל דבר קטן יכול לשבור אותי..

חייבת לעבור את התקופה הזאת! פשוט חייבת!