כמה זמן לא רשמתי פה אה?מוזר לי לחזור לפה זה מזכיר לי נשכחות
אבל את האמת בלוג שלי שאולי רק לך אני יכולה לספר
כמה שאני מרגישה לבד,כלכך לבד
התחושה הזאת הורגת אותי,היא כואבת לי בכל עצם,בכל גיד בגוף
ואין לי אפחד שיבין אותי ,אין לי אפ'חד שירפא אותי
אני לא יכולה לדבר עם אף אחד על זה כי אני לא יכולה
נגמר לי הכוח ונראה לי שאיבדתי כל ניצוץ של שפיות
נמאס לי,נמאס לי לחייך ולבכות בלילה כמו מטורפת
את האמת היא שאני מתגעגעת
ורק עכשיו אני מבינה כמה לא הערכתי
אוי אלוהים כמה שזה חסר לי
כבר 5 שנים שאני מתגעגעת בטירוף ולא יודעת מה לעשות עם הכאב העצום הזה
את האמת שאני כבר לא יודעת אייך להתמודד יותר
אני רוצה לצרוח שישמעו אותי,מאסתי כלכך בחיים האלה
מה שווה כל זה אם אני כלכך לבד?אם אין לי עם מי לחלוק?
אם אני כבר לא סומכת על אף אחד
הייתי רוצה לעצום את העינים ולהתעורר במקום אחר,טוב הרבה יותר
לתקן כל מה שהיה פעם
להבין למה זה מגיע לי
דמט אני שונאת את זה שאני נשמעת כיאלו אני מרחמת על עצמי
אני שונאת את עצמי כלכך אני מסתכלת במראה ורואה מפלצת
הלוואי והייתי אדם אחר אולי כל זה לא היה נגמר ככה
אולי לא הייתי לבד,אולי הייתי לומדת להעריך מה שהיה לי בידים ולומדת לדבר במקום לתקוף
לפחות נשארו לי זכרונות מתוקים של חיים אחרים
ולפעמים אני חולמת שהכל חוזר להיות כמו פעם
הכל טוב ושקט
הכל תמים הכל יפה ומתוק
אבל לצערי אני מתעוררת לאותה מציאות....מה לעשות?
אייך מתמודדים עם כאב כזה?
מתי יהיה יותר טוב??מתי?=[
בבלוג זה
בכל הבלוגים
