camomile לא בטוחה אם מה שעברה היה הטרדה. לגברים שחשפו את איברם בפניה כשהיתה ילדה התייחסה בביטול, אבל הרופא שבדק את כולה... היא לא בטוחה.
קראתי פה ושם פוסטים של אנשים שמציגים פרספקטיבה שונה על נושא הטרדות המין, ביניהם של יונתן ליפשיץ, וחלק מהפוסט שלו הוא בעצם מה שגרם לי לכתוב לכאן: מבחינת האישה, שמחנכים אותה שגברים שנוגעים הם אויב האנושות, היא בטוחה שחרב עליה עולמה. היא מספרת לכל העולם, משתתפת בפורומים של תקיפה מינית, ומרגישה עצמה שייכת למסגרת תומכת ומצליחה, עם חלוף השנים, "להתאושש".
כ שהייתי קטנה, נתקלתי פעמיים במה שנקרא "סוטי מין", וחוץ מלהפחיד אותי ולחשוף בפניי את איבר מינם - לא חשבתי שהם עשו לי כל נזק, ובטח לא חשבתי לקרוא לזה "הטרדה מינית". ראיתי בהם אנשים חולים בנפשם, ואותי, שנקלעתי למקום הלא נכון בזמן הלא נכון.
בפעם הראשונה הייתי מאוד קטנה, בת 5, אולי 6. הייתי בגן הציבורי ושיחקתי עם אחד הילדים של השכנים. כשחציתי את הגן ראיתי איש עומד באיזו פינה, והוא קרא לי. התקדמתי לכיוון שלו, והוא שאל אותי אם יש לי נייר טואלט כי הוא צריך לנגב, ורק אז ראיתי שאיבר המין שלו בחוץ. רצתי מהר הביתה וסיפרתי להורים, ועד שהם הגיעו לגן הוא לא היה שם.
בפעם השניה הייתי בכיתה ד', וכשחזרתי עם חברה מהבריכה עצר לידינו רכב. הנהג שאל אותנו אם נוכל להסביר לו איך מגיעים לת"א, ואם נוכל להיכנס לרכב כדי להראות לו. סירבנו להיכנס לרכב, והתחלתי להסביר לו איך יוצאים מהעיר. אחרי דקה בערך חברה שלי התחילה להילחץ ואמרה שאנחנו חייבת ללכת, ולא הבנתי למה, אז הרגעתי אותה ואמרתי שאני כבר מסיימת להסביר, עד שהיא צבטה אותי והשבה את תשומת ליבי לעובדה שהוא מחזיק את איבר המין שלו בידו. אני זוכרת שלקח לי זמן להבין בכלל מה זה. התחלנו לרוץ, והוא נסע אחרינו... עד שנתקלנו באבא של אחד מהילדים בכיתה שלנו, ונכנסנו לתוך המתנ"ס. כשיצאנו לא היה לו זכר וחזרנו הביתה.
מה שכן ראיתי כהטרדה הוא מקרה אחר שקרה לי, וכבר שנים אני תוהה אם זו לא אני הבעייתית, שמוציאה דברים מפרופורציה. שבוחרת לראות דברים בדרך אחרת.
כשהייתי בת 11, לקחו אותי לרופא כדי לבדוק אם יש בעיה עם בלוטת התריס שלי. נכנסתי עם אבא, הם דיברו על דברים שאני לא זוכרת. אח"כ נכנסתי מאחורי פרגוד עם הרופא. הוא ביקש להוריד את החולצה, ואת הגופיה. נגע בי ושאל דברים. אח"כ גם את המכנס ואת התחתון, נגע גם שם, ואחרי כמה דקות התלבשתי.
חזרתי לאבא, והרופא אמר שצריך לעשות בדיקות דם ולחזור. אני זוכרת שברגע שצעדתי מחוץ לחדר הבטחתי לעצמי שבחיים אני לא אחזור לשם, ולא משנה מה. למרות שהייתי רק בת 11, ידעתי שזאת הבטחה שאני לעולם לא אפר, גם אם יתהפך העולם. סירבתי לעשות בדיקות דם, ולא חזרתי לשם מעולם. הדחקתי את זה, ובמשך הזמן שכחתי שזה בכלל קרה.
5 6 שנים מאוחר יותר, שמתי לב שאני נרתעת ממגע. מתחמקת מחיבוקים, מאנשים. כל נגיעה קטנה בזרוע גרמה לי להתגרד, חיבוקים עשו לי צמרמורת... שמעתי תכנית ברדיו על הטרדות, ופתאום פשוט נזכרתי.
חשבתי על זה במשך תקופה ארוכה. הייתי קטנה, אני לא יכולה לדעת בוודאות שהבדיקה לא הייתה "לגיטימית". הוא רק עשה את העבודה שלו, מה אני בכלל מבינה ברפואה? למה אני מחפשת מישהו להאשים על הרגשה לא נוחה שלי?
דברים כאלה גורמים לי לתהות אם לא לקחתי דברים קשה מדי. למרות שבגיל הזה עוד לא הספיקו "לחנך אותי" שגברים נוגעים הם אויב האנושות, אולי חינכתי את עצמי לזה? אולי בעצם לא קרה לי כלום. אולי סתם הרגשתי הפרה של הפרטיות שלי, כילדה וכאדם, והפכתי את זה למשהו שזה לא. כי אין שום סיבה נורמלית שרופא מבוגר ייגע בילדה קטנה. אולי בגלל שהרגשתי רע החלטתי להפוך את עצמי לסוג של קורבן, למרות שאף פעם לא נתתי לעצמי להרגיש ככה, תמיד האשמתי את עצמי בכל צורת המחשבה הזו. אבל ברגע שמספרים למישהו, מקבלים סוג של רחמים ותחושת קורבן, ואף פעם לא חיפשתי את זה, לכן שמרתי את זה לעצמי.
לפני 3 שנים סיפרתי על המקרה למישהו שבקושי הכרתי בטלפון, ומתברר שזה הרבה יותר קל לדבר על זה עם מישהו שבקושי מכיר אותך מאשר עם חברים. הוא אמר שהכל תלוי בתחושה שלי, ואם אני מרגישה שזה לא היה בסדר, אז זה לא היה בסדר. גם אם זה באמת היה רק חלק מבדיקה רפואית ולא נעשה שום דבר לא בסדר מבחינה חוקית.
זה כבר לא מעסיק את מחשבתי כל כך. השתניתי, התבגרתי. אני אוהבת חיבוקים. למגע אני מנסה להתרגל. מגע יומיומי ופשוט כבר לא מפריע לי, קצת יותר - יד על הכתף או על הגב - עדיין מפריע לי. מעבר לזה בכלל לא בא בחשבון. אני מקווה שזה גם יעבור עם הזמן.
הלוואי ויכולתי לפרסם פוסט כזה בבלוג שלי.
תודה, camomile, נדמה לי שזה המקום גם לשאול ולתהות. מסכימה עם המישהו שאת בקושי מכירה, אבל אם יש איזה רופא בקרב הקוראים, אשמח אם יאמר מה הוא חושב על הבדיקה שעברת. בכל אופן, בלוטת התריס ממוקמת בתוך הגרון. הנה:
התמונה נלקחה מכאן.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
