החרדית הותקפה על ידי עבריין סדרתי בסמטה ליד ביתה. היא צרחה ונאבקה בו עד שברח, וכך ניצלה בעצם. עוד באותו לילה היא התלוננה במשטרה, ואחרי שבוע כבר תפסו אותו. כעת הוא בדרך למשפט.
אני בת 22, חרדית, ורציתי לשתף אתכם במקרה שעברתי לפני חודש לערך (סוף יולי, any), כשחזרתי מחברה שלי בסביבות השעה 22:30. זה היה במוצ"ש, שעה לא כל כך מאוחרת, אבל באותם רגעים לא היה אף אחד ברחוב. חברתי ליוותה אותי חצי דרך (תמיד אנחנו מלוות אחת את השניה) וממש כמה שניות אחרי שהיא עזבה והמשכתי לכיוון הבית, הרגשתי שמישהו הולך מאחורי. זה רחוב שבנו כמו סימטה, ואני הייתי בצד ימין של הסימטה, ומימיני היה קיר. הוא התחיל לדבר ולזרוק כל מיני דברים לא מובנים, כמו אם יש לי חבר באזור, איפה אני גרה, והציע ללוות אותי לבית שלי. לא הבנתי בדיוק מה הוא רוצה, רק מאוחר יותר הבנתי שהוא רצה לבדוק אם אני לבד באזור. אבל הרמתי עליו את הקול שיעזוב אותי ומי הוא בכלל, כשתוך כדי דיבור הוא צימצם את הפער ונעמד מולי. הסתובבתי כדי לעקוף אותו ולהמשיך לכיוון הבית, אבל באותו רגע הוא שם את הזרוע שלו על הפה שלי עם המרפק, בצורת חניקה, וזרק אותי על הגב כשהוא נזרק עלי ותוך כדי זה מנסה להרים לי את החצאית (כן..אני חרדית!!).
נאבקתי איתו המון וניסיתי לצרוח כדי שההורים שלי ישמעו. זה היה קרוב לבית, אבל שום כלום. כל האנרגיה שהוצאתי והצעקות שצעקתי נחסמו עם היד שלו. הכל היה עניין של שניות שנראו כמו נצח, כשתוך כדי כך אני מנסה להוריד לו את היד כדי שמישהו ישמע ויצא החוצה לעזור לי. והוא בשלו - מנסה לשלוח ידיים מתחת לחצאית. השתוללתי ונאבקתי איתו עם המון כוח ואני מאמינה שרק אלוקים שלח לי את הכח הזה של לא לתת לו להצליח ולהמשיך להיאבק איתו עד הרגע האחרון. הרגשתי שהוא כמו רובוט חסר מעצורים. ברגע הראשון שהתאפשר לי, נתתי לו בעיטה בביצים והוא התקפל במקום ועזב אותי. הוא קם מיד ונתן ריצת אמוק כשתוך כדי כך אני צועקת לו שעוד יתפסו אותו, והוא נעלם כלא היה...
בשניות שהוא ברח, ההורים שלי הספיקו לראות אותו חולף לשניה ועוד לא הבינו מה קרה בדיוק. הם הכניסו אותי לבית, כולי רעדתי ולא הייתי צריכה לספר הרבה - הם ראו לבד: היה לי דם בפנים, בשפתיים, ברגליים, וסיפרתי להם בקושי מה קרה. אבא שלי התקשר למשטרה. תוך כמה דקות הם הגיעו ואמרו לי שחבל על כל דקה ושנצא לחפש אותו ואחר כך יקחו את פרטי המקרה. וכך היה. מצאתי את עצמי עד ארבע בבוקר בניידת, מחפשת אחרי נוכל שניסה לאנוס אותי. כמובן שלא מצאנו כלום באותו לילה, הוא דאג להסתתר טוב... ואחר כך הם לקחו פרטים מדוייקים (למזלי צילמתי בזכרוני את הפרצוף שלו בזמן המקרה, כך שזכרתי בדיוק איך הוא נראה). ביום שלמחרת שוב הלכתי לזהות תמונות של חשודים באונס והוא לא היה שם.
אחרי שבוע קראו לי שוב לזהות מישהו שהם חושדים בו. תיארתי לעצמי שזה בטוח לא יהיה הוא, כי כמה סיכויים כבר יש שהם יתפסו אחד שהוא "חדש בתחום" (אין לו עבר כזה, עובדה שהוא לא מופיע במאגרים של חשודים באונס ועבירות מין). בקיצור, הגעתי לתחנה ושאלו אותי עוד כמה שאלות ואיך אני רוצה לזהות אותו - פנים מול פנים, או על גבי מחשב. בחרתי כמובן, ואיך לא, על גבי המחשב. וכך היה. נכנסתי לחדר שבו היה המחשב, שבו היו מספר תמונות, ביניהן שלו. איך שזיהיתי את הפרצוף שלו בין התמונות האחרות התחלתי לבכות כי הכל חזר אלי באותו רגע. החוקרים אמרו לי שזה הוא, ושהוא נמצא בחדר שליד... לא אאריך עוד הרבה, אבל באותו יום היה לי עימות איתו פנים מול פנים. בתחילה הוא הכחיש כמובן, אבל בהמשך החקירה והעימות הוא הפיל את עצמו פעמיים.
מאז הכל עניין של תהליך, אבל יש לו עוד מעט משפט וה' יעזור שזה יעבור בקלות, כי בסך הכל זה מאוד קשה להזכר... ולחזור לראות אותו שוב - אני לא מאחלת את זה לאף אחת בעולם. אבל אם מישהי עברה את זה, הייתי רק רוצה להגיד לה שלא תאשים את עצמה בכך שיש כאלה חולי נפש בעולם ושלא תפחד להתלונן, כי זה שווה. רק לראות אותו יושב רועד מול החוקרים, ובהמשך לדעת שהוא משלם על מה שעשה (דרך אגב, במקרה שלי הגיעו אליו יותר מהר, כי באותו שבוע הוא ניסה לאנוס עוד שתי בנות!).
מקווה שיהיה יותר טוב...
גברים נגד אלימות מינית - בקרו בבלוג הזה.
לגברים שביניכם, השמיעו את קולכם בעצומה של גברים נגד אלימות מינית, שמתפרסמת באותו הבלוג.
לסיפורים (אנא ציינו כינוי רצוי):
[email protected]
בבלוג זה
בכל הבלוגים
