י' עברה בילדותה אונס והתעללות מצד דודה. היא ניסתה לספר על זה לאמא שלה, אבל היא לא היתה שם בשבילה.
גם אני עברתי בילדותי (אני מדברת על גיל 6-9 בערך.. יכול להיות שאני טועה) התעללות ואונס במשך מספר שנים, על ידי דוד שלי. פתחתי בלוג בתפוז שבו אני כותבת על מה שעובר עלי. העתקתי לכאן שני דברים שכתבתי שם לא מזמן... הראשון הוא על אותו הדוד, והשני - מילים שלא ייאמרו לעולם לאמי. כיום אני בת 22, מנסה להשתחרר מהעבר הנורא הזה. סיפרתי רק לאדם אחד את כל הסיפור, אולי תבינו שבתור ילדה ניסיתי לספר לה... אבל כנראה שהיא לא רצתה להבין, או שלא ידעה איך להתמודד עם זה.
על הדוד שלי:
גם אני הייתי ילדה קטנה שאהבה לשחק בבובות
גם אני אהבתי לחלום חלומות
על טירה ואביר שיבוא על סוס לבן
שיבוא ויישאני הרחק מכאן
אהבתי לשקוע בפנטזיה מתוקה
על עצמי כנסיכה בממלכה רחוקה
וכמה אירוני הופעת לי כמו באגדות
במקומם של אותם שדים ומכשפות רעות
הופעת אתה בחיי דמות שלי היתה מאוד מוכרת
וכך לא הבחנתי שאתה מפלצת בתחפושת
ואני הילדה הקטנה אשר לך כה האמנתי
כמו פתיון אל תוך הרשת שפרשת לי נפלתי
וכשכולם נמו את שנתם והיו בממלכת החלומות
אתה באת ושדדת ממני את התמימות
ויותר במקום לחלום על נסיך ואולי גם על פייה
התחלתי לחלום חלומות בלהה
איך אתה שבטחתי בך כשהייתי ילדה קטנה
איך אתה הרסת בי בפנים כל פינה ופינה
האם חשבת שאשכח את הכל ולא אזכר
האם לא חשבת שיום אחד אני אתבגר
מה חשבת כאשר גזלת ממני את הילדות
האם חשבת שלא תישאר בי כל עדות
והתמימות שבי פינתה מקומה לפחד ולבושה
והרסת לי את הילדות שגם בלעדייך היתה קשה
כמה רוע יכול להיות בבן אדם אחד
ולמרות השנים הכאב שבתוכי לא עבר ונכחד
ואמנם אתה היום כבר לא בממלכת החיים
אך הפצעים שפצעת אותי עדיין מדממים
ומה שעשית לי לעולם לא אוכל לשכוח
ולך לעולם לא ארצה לסלוח
ואותה המאכלת שאז נעצת בלבי
גם היום היא עוד פוצעת את נשמתי
אבל אתה היום כבר עלי יותר לא יכול
ולא אתן לך למשכני אחרייך אל ממלכת השאול
והיום התבגרתי ואני הולכת בדרכי
ואתה וזרעי ההרס שנטעת בי לא יעצרו אותי
לאמא שלי
אמא איך יכולת להיות כל-כך עיוורת
אמא איך לא ראית שאני סובלת
או שאולי עצמת עיניים
וחשבת שהדברים יסתדרו מעצמם בינתיים
ובפנייך נפתחתי רק פעם אחת
ויכולת להבין למרות שספרתי לך רק קצת
ואת אישה משכילה אשת העולם הגדול
האם באמת חשבת שזה יעבור ויותר לא אסבול?
ואני יודעת שגם לך החיים לא האירו פנים
לבדך מול כל העולם עם ארבעה ילדים
ולמרות שהיית צריכה לצאת לעבוד ואותנו לפרנס
איך לא הבחנת שמשהו בי דועך וגוסס?
תמיד אמרת שאני בחורה חזקה ושאני מסתדרת
ובמשפט זה את הכל היית פותרת
וכשאני הייתי זקוקה לעזרה בתקופה כל כך נוראה
איך זה שאת מצוקתי איש לא ראה
והזמן המשיך לעבור ואני סבלתי בינתיים
ואת לא הבחנתי כיצד אני משתנה לך מול העיניים
והעדפת לצאת בהכרזות
שככה זה אצל נערות מתבגרות
למה לא הסתכלת אלי פעם אחת אל תוך הנשמה
ואז היית מגלה כמה שאני מעונה
ולא היית בשבילי וכך הזמן חלף עבר
אבל הזכרון נשאר בתוכי כואב ומר
אבל אני למרות הכל אותך אמא אוהבת
ולכן לא אגיד לך דבר ורק כאן לעצמי כותבת
ומנסה למצוא לנשמתי מרגוע
מאותו הכאב שהפך אצלי לקבוע.
הפוסט פורסם גם בפוליטינט.
לסיפורים (אנא ציינו ניק):
[email protected]
בבלוג זה
בכל הבלוגים
