אחיה הגדול של ג' נהג לשחק איתה משחק שאת פירושו לא הבינה עד שהתבגרה.
הסיפור שלי... אני חושבת שהוא הרבה יותר פשוט משאר התקיפות המיניות שנערות בגילי עברו. הסיפור שלי מתבסס על הקושי של ההווה, לאו דווקא על הקושי של להזכר בעבר. הילדות שלי הייתה נהדרת, אף פעם לא אהבתי את העניין שההורים בקושי היו בבית, אבל גדלתי עם שני אחים גדולים שגידלו אותי, אומנם ביד קשה אבל הערצתי אותם. יותר מכל דבר אחר רציתי שהם יאהבו אותי. נהגתי לספר תמיד לחברות כמה אח שלי מגניב, כמה שהוא מלמד אותי דברים מגניבים. הערצתי אותם. הם היו ההורים שלי. הייתי קרובה יותר לאח הצעיר בגלל הפרש הגילאים היותר נמוך. האח הגדול אז היה בתקופה של להוכיח את עצמו מבחינה חברתית ולא נהג להיות הרבה בבית, והמטפלת בימים ההם בדיוק עזבה. כך שיצא שרוב הזמן אני ואחי הצעיר היינו לבד בבית.
יום אחד הוא לימד אותי "משחק" חדש (הייתי אז בת 7 בערך). הוא שכב עליי ואני הייתי צריכה לקום. אחי הוא בן אדם מאוד חזק. כשהייתי בת 7 ברור שלא הייתי מצליחה להשתחרר ממנו כל כך מהר, אם בכלל. את המשחק הזה תמיד הוא שיחק ללא שום בגדים עליו, עם הזמן הוא גם ניסה לשכנע אותי להוריד את הבגדים. לא הסכמתי. תמיד כשאני הייתי "כבולה" הוא ניסה לגעת, להוריד. אז... לא באמת הבנתי, וכמה שלא אהבתי את המשחק הזה, המשכתי לשחק איתו, פשוט הערצתי אותו.
עד כיתה ז' לא באמת הבנתי או ידעתי מה קרה שם. כנראה שאת כל העניין הזה הדחקתי. בכיתה ז' (אני עכשיו ב-יא') התחילו לחזור אליי זכרונות. רק בסוף כיתה ח' הצלחתי להבין את הכול. לאט לאט נזכרתי איך הוא היה שוכב עליי, משאיר אותי כבולה. מנסה לגעת ואני הייתי ממשיכה "לשחק".
להורים שלי אני לא אוכל לספר, הוא הילד הטוב של אמא. ואני... אולי עוד כבשה שחורה. לחברות ולידידים סיפרתי לפני שנה. והרגשתי כל כך רע עם זה שהם צריכים לדעת ולשמוע. לא סיפרתי להם מי זה באמת, לא סיפרתי את כל הפרטים. והם קיבלו את זה בהבנה ותמכו. עם אותו האח אני עדיין גרה באותו הבית, חדר מולו. כשאני מסתכלת עליו בעיניים אני רואה את אותו בן אדם אכזרי שהכריח אותי לשחק.
מאותו האח אני עדיין מפחדת. מפחדת מאותו הרגע שבו אולי הוא ירצה שוב, ירצה עוד. כשהוא מסתכל עליי, בוחן אותי קצת. אני מרגישה מושפלת. חוזרת לאותם הימים. ברגעים האלו, כשאני מדברת עם אמא, אני מרגישה צבועה, מגעילה, מלוכלכת. הבן שלה שבר אותי.
את אותו האח, את אותו הבן אדם, אני עדיין מעריצה.
לסיפורים (אנא ציינו ניק):
[email protected]
בבלוג זה
בכל הבלוגים
