עומד המלאך גבריאל למול תור ארוך של אנשים בעומדם בתור לחלוקת השכל.
פתאום הוא קורא לעברו של אלוהים:
"השכל עומד להגמר, אני כבר מחלק עם כף... אני מחלק עם כפית... אני מחלק עם קצה הציפורן...".
"יללה יללה" אומר לו אלוהים, "תתחיל לחלק דרגות.

שאלה: "כמה טייסים צריכים כדי להחליף נורה?"
תשובה: "אף אחד, שהטייס האוטומטי יעשה את זה..."

שאלה: "כמה חיילי מודיעין צריכים כדי להחליף נורה?"
תשובה: "מצטערים. זה סוד צבאי..."

שאלה: "כמה סוכני מוסד צריכים כדי להחליף נורה?"
תשובה: "שישה. ארבעה שיפרצו לחדר ויאבטחו אותו, אחד שיחלץ את הנורה הישנה ועוד אחד שיתקין את הנורה החדשה."

שאלה: "כמה מפקדים של סוכני מוסד צריכים כדי להחליף נורה?"
תשובה: "הייתה שם בכלל נורה?"

שאלה: "כמה חיילי מג"ב צריכים כדי להחליף נורה?"
תשובה: "חמישים. אחד שיחלף את הנורה וארבעים ותשעה שישמרו עליו..."

שאלה: "כמה צבאות צריך כדי להחליף נורה?"
תשובה: "לפחות חמש. הגרמנים, כדי להתחיל. הצרפתים, כדי להיכנע מיד אחרי ההתחלה. האיטלקים, כדי להתחיל, להיכשל ולנסות מהצד השני. האמריקאים, להצטרף מאוחר, לסיים את זה ולקחת את כל הקרדיט על עצמם. והשוויצרים, די להעמיד פנים שכלום לא קרה..."

צנחנים -קודם חושבים ואח"כ מסתערים
גבעתי-קודם מסתערים ואח"כ חושבים
גולני -חושבים שהם מסתערים
והנח"ל -הנח"ל היא אחלה להקה!!!

כל הזין בהסוואה - אלי לוזון
כל הזין בהשכמות - היפיפיה הנרדמת
כל הזין בשמנ"ש - רמבו
כל הזין בריצה למטרות - תותחנים
כל הזין בפאק באמינות - פינקיו
כל הזין בצמצום פערים - בלה
כל הזין במסעות - מרקו
כל הזין במסעות - בני ישראל במדבר
כל הזין בבעיות ת"ש - שוב מרקו
כל הזין בטחינת צעירות - פיטר פן
כל הזין בסריקה במבט לאחור - אשת לוט

עשרת הדיברות לחייל הצעיר

והדרת פני זקן
(!בראותך סמל ראשון תשוש פנק אותו בצ`ופרים)
!אל תחלום
(מחק את המלה "שחרור" מאוצר המילים שלך)
!אל תחיה באשליות
(`הפקידה שתחתום על הפק"ש שלך רק בכיתה ט)
!דאג לעתידך
(פתח חיסכון חודשי, ממילא אין לך אפשרות לבזבז את הכסף)
!אל תתחצף
(צור קשרים עם כמה שיותר טבחים, אתה עומד לבלות שם זמן רב)
!אל תתעצל
(הבא ציוד ובגדים לחודש לפחות)
!העשר ידיעותיך
(למד את מלאכת הכביסה ביד בצורה מושלמת)
!אל תתהדר בצעירותך
(דאג לשפשף כראוי את מדי ה-א` הביזוניים שלך)
!אל תיקח צ`אנסים
(בראותך שוטרים צבאים - ברח)
!מנע אי נעימויות
(כסוף סוף תצא הביתה הצג תמונה ישנה שלך למטרת זיהוי)

גנרל, הטנק שלך הוא רכב חזק

[מאת: ברטולד ברכט, 01/01/1938]

גנרל, הטנק שלך הוא רכב חזק,

הוא רומס את היער, הוא מוחץ מאה אנשים.

אבל יש לו חסרון אחד:

הוא זקוק לנהג.

גנרל, המפציץ שלך חזק.

הוא טס מהר מן הסופה, הוא עומס יותר מפיל.

אבל יש לו חסרון אחד:

הוא זקוק למכונאי.

גנרל, האדם שמיש מאוד.

הוא יודע לטוס, הוא יודע לרצוח.

אבל יש לו חסרון אחד:

הוא יודע לחשוב.

ש.ג. מהצפון מדווחת מהשטח:

כל עיני העם נשואות אל עניינים של מה בכך:ועדת וינוגרט עדיין בכותרות, הנשיא קצב לא מפסיד בבית המשפט, כעס מהימין, וביקורות משמאל, וכל מיני לא יוצלחים מנהלים את מדינתנו.אך ברגעים אלו ממש מתחת לאפינו ממשיכים להתקיים מפעלי הקיץ בתנועת הנוער המחנות העולים, וגורם, שאת שמו לא נפרסם, אך יודע דבר  מסר כי "בני גרעין בונה יוצאים לחופשה אחרונה לפני הגיוס הצפוי לצה"ל."

כתבתכם המסורה יצא לשטח לחפש עדויות למעשה הנפשע והנתעב הזה. ולא רק שצריך לחיקורו עד היסוד, אלא גם להבין מי מטייח ואיך עדיין לא החלה מחאה ציבורית ענפה בנושא.

יותם בין, מנצרת עילית, הידוע יותר בכינויו דב, דוביה, או דובק'ה, היה במהלך השנה אחראי על חלק מן הש"ש, מתבטא בחומרה על הנושא הכאוב עבורו. "אני אל יודע מה לעשות יותר, נגמרו לי האנשים לסנג'ר." אומר יותם, כשדמעות בעיניו וקולו רוטט. "אמנם הבנים עוזבים, אך מפעלי הקיץ נמשכים ואמנם החניכים לא קיימים, אבל צריך מישהו שיפתח את המחנות, ידריך בטיולים, יהיה צוות טכני.. המחנות והשאכול חייבים להמשיך לפעול!" הוא מוסיף ועל פדחתו מופיעים אגלי זיעה..." אומנם אפשר להמשיך לנצל את שירותיהם של אדוה ויותם שיאבטחו כל אירוע. בכלל אני לא מבי מה הבעיה". הגיע הזמן שיתרגלו לנשק. בצבא הוא יהיה קרוב אליהם יותר מחברה שלהם". אבל יותם, לא אדוה ולא יותם בקרבי..... "צבא שמבא. ואל תשנה נושא. אם אני אמרתי, אז אני אמרתי. זה האשכול שלני, ואני הקובע! וכדאי להוכיח לכם את זה תשאל אותם מי גרם להם להגיע עד הלום (או עד לב במפרץ... או עד המש"אז).

אז מה תעשה לגבי העתיד, שנראה כי אפל ולא ידוע? מה זאת אומרת מה אני אעשה? אני אעשה מה שאני עושה כל לילה. תעשה להתעלל בכמה שיותר קומונרים!?! לא! אשתלט על העולם!!!! (חה חהח חה) או לפחות אשתמש בבנות. הן כוח עבודה זול. אמנם פחות ממושעמות ויותר עושות בעיות מהבנים, אבל בסופו של דבר הן ניתנות לאילוף. ואפשר לעבוד איתן. או לפחות לגרום להן לעשות חפיפה לקומונרים הבאים. השמועות אומרות שהן עובדות בתת תנאים. משכורתן היא 430 שח בחודש+ נסיעות. פעיל רודף שלום שכמוך בוודאי יודע שזה בתחת בהרבה לכל קן אפשרי,, ובעיקר מתחת לשכר המינימיום. מינימום שמנינמון. מצידי שזה יהיה מתחת לקו המים במתוקים בכנרת, לי לא אכפת, כל עוד מיהשו מטפל בשאכול.

דוברת בנות גרעין בונה מסרה בתגובה כי הן לא מסכימות בשום צורה שהיא שיקחו לנו את הבנים. "התנועה מלמדת אותנו שיוייון וצדק. איך זה יכול להיות שהבנים מתגייסים לפניני?!?" שואלת נציגתן, ובצדק. היא ממהרת להוסיף "מי יבשל, ישתוף כלים, יוריד ת'זבל, יעשה קניות, ינקה לקראת שנה באה, יעשה חפיפה ותיקי חפיפה, יהיה צוות טכני ועוד הרבה עזים שמפילים עלינו מלעמה? ממש חוסר שוויון!" ....." אנחנו לא מוכנות שתקחו לנו את הבנים, ואני נצא לכלי התקשורת ולמדיה במידה ולא תשנו את דעתם!!!!!!" מזהירה נציגת הבנות.
מפרי יצירותינו:

יש לי שיר שמעצבן מדריכים *

יש לי שיר שמעצבן מדריכים

עשרה חניכים רשומים למפגש.

אחד אישור בריאות לא שלח.

תשעה חניכים רשומים למפגש

אחד מעופף פשוט שכח

שמונה חניכים רשומים למפגש

אחד כלב מרושע אותו נשך

שבעה חניכים רשומים למפגש

אחד ת'טלפון שלו אכל עש

שישה חניכים רשומים למפגש

אחד בעל פוטנציאל לא ממומש

חמישה חניכים רשומים למפגש

אחת לא באה כי המדריך הוא נשנש

ארבע חניכים רשומים למפגש

אחד אכל לא בטעות קש

שלושה חניכים רשומים למפגש

אבל המקום קצת מעופש

 שני חניכים רשומים למפגש

אחד ביטל עכשיו ממש

חניך אחד רשום למפגש

אבל המדריך כבר מיואש.....

אין חניכים רשומים לבמפגש

אז נחפש ביומן סופ"ש חדש

*במקרה זה מדובר למדרכי קב"ח ומעגלים כאחד

שיר הכייפת – מוקדש למחנות העירוניים

ברשימה אחת יותר מדי גדולה

100 חניכים איזה באסה

אמר הרכז כייפת נעשה ומי שירשם ירשם

ו...

דלינג לדינג דלינג.. ודלינג דלינג דלונג

והופ חניך אחד וויתר

ברשימה אחת יותר מדי גדולה

99 חניכים איזה באסה

אמר הרכז כייפת נעשה ומי שירשם ירשם

ו...

דלינג לדינג דלינג.. ודלינג דלינג דלונג

והופ חניך אחד וויתר

(אפשר להמשיך ככה עד בערך 10.. בממוצע..)

שיר הקומונה

בקומונה אחת יותר מדי ישנה

18 קומונרים איזו בהלה

אמר הרכז מחנה נרים ומי שיצא..יצא

And work work work…and work work work

והופ קומונר אחד פחות

בקומונה אחת יותר מדי ישנה

17 קומונרים איזו בהלה

אמר הרכז מחנה נרים ומי שיצא..יצא

And work work work…and work work work

והופ קומונר אחד פחות

סיפור:

מכירים את זה שרכז מתקשר ומבקש שתעזרו לו במשהו, ברור לכולם שאתה הבנאדם העשירי שבוקש ממנו לעשות זאת, אך כולם מצאו תירוץ זה או אחר להתחמקות ורק אתה נשארת חסר אונים כנגדו. אז מוגש לך בחום מדריך המהיר לאיך לא להסתנג'ר לרצונו של הרכז.

תירוץ לרכז למה אני לא  יכול לעזור לך (להסתנג'ר)?

______(שם של רכז), הייתי שמח לעזור לך בל______ (פועל ששנאת לעשות שאמא תמיד מבקשת) במחנה קריית ים, אבל תבין, זה לא שאני לא רוצה לעזור. אני פשוט לא יכול, יש לי כבר מחויבות קודמת ל_______ (שם של דמות דמיונית). ברור שהייתי מעדיף לעזור לך ב______ (שוב אותו דבר כמו שתיים), אבל הבטחתי לו לעזור ב______ (משהו שהיית מצפה ממלכת אנגליה לעשות).

אם היית אומר קודם הייתי יכול לעזור לך מחר אבל ה ______ (חיה) שלי תכנס לטיפול נמרץ, כי יש לה אבנים  ב________ (איבר בגוף) .    ______ (קרוב משפחה)  שלי הביא לי אותה כשהוא חזר מ______ (מדינה שמעולם לא גלית איפה היא באמת נמצאת) כשהייתי בן שלוש,  ואני מגדל אותה מאז ועד היום, כך שאני קשור אליה כמו שילד קשור ______ (סוג של צעצוע שהיה לך בתור ילד), כמו ש_______(מישהו מהתנועה הבוגרת) קשור ל_________(צעצוע). אם יקרה לו משהו ואני לא אהיה שם אני מעדיף למות. הוא בטח ישאר בבית החולים לחיות ______ (מספר) ימים, כך שעד אז בטוח תסיים את המשימה.בנוסף המחלמה הזו גרמה לי לפריחה _______ (איבר בגוף שאתה לא יודע למה הוא משמש), כל הגוף שלי מלא ב________(צורה הנדסית) בצבע מזעזע של ________(צבע). ואני נורא מדבק. ממש צר לי שאני לא אוכל לעזור. המשימה הזו כל כך ________ (תואר בנקבה,לדוג' ארוכה). אבל הבנתי ש_______- (שם של מישהו שפרש מהתנועה) פנוי מחר, אולי הוא יכול לעזור.

מורה אידיאלי

באחת מכיתות הלימוד הפזורות בין האקליפטוסים של בית הספר הדמוקרטי בחדרה, יושבים במעגל עשרה תלמידים, תלמידי קורס להיסטוריה ישראלית שכותרתו "מאני ציוני לאני אני". המורה יוגב אמיתי מנתח אתם את ההבדלים שבין הספר "חסמב"ה" לקומיקס "זבנג", ואת התפישה הלאומית השונה שהם מייצגים - בראשון התבטלות עצמית בפני החובה לשרת את המדינה, ובשני התמקדות באינטרסים אישיים. אחר כך שומעת הקבוצה את שירו של יהונתן גפן, "אומרים שהיה פה שמח לפני שנולדתי".

אמיתי מודה-מתנצל: "הכנו שיעור מפורט על השיר, אבל במקום זה אני רוצה לשאול אתכם משהו: 'האם יכול להיות שכל מה שהמחבר מדבר עליו נגמר?'". השאלה מעוררת דיון. "אולי זה לא היה אף פעם", מעירה אחת התלמידות; "מה שהשתנה הוא שהיום המדינה נתפשת כמובן מאליו", אומרת אחרת. לאחר מכן עוברים לדבר על החלום האישי והחלום הקולקטיווי של כל אחד. עדי מנחמי, שותפתו של אמיתי לשיעור, מצטרפת לדיון תוך שהיא מערסלת את בתה בת החודשיים. לתלמידים זה נראה טבעי לגמרי.

אמיתי ומנחמי הם תלמידי שנה ג' במסלול להכשרת מורים של המכון לחינוך דמוקרטי בסמינר הקיבוצים, המתמחים כעת בבית הספר הדמוקרטי. אם לא ייהפכו לחלק מהסטטיסטיקה המדכאת של המוסדות להכשרת מורים - שלפיה רק כחצי מבוגרי המכללות להוראה מתמידים במקצוע מעבר לחמש שנים - הם עשויים ליהפך לדגם של "המורה האידיאלי": צעיר, אינטליגנטי, אכפתי, כזה שמדבר על הוראה כעל שליחות חברתית וכעל כלי לשינוי. השכר הנמוך של העוסקים בהוראה אמנם מתחיל להטריד אותם, אך לדבריהם לא יהווה מכשול.

הרבה לפני דוברת

המסלול לחינוך דמוקרטי הוא אחד משורת מסלולים ייחודיים להכשרת מורים שצצו במכללות להוראה בשנים האחרונות. ברקע להקמתם עומד המשבר שפוקד את המכללות עם התמעטות הסטודנטים במסלולי היסודי והעל-יסודי - לב לבה של ההכשרה להוראה. על פי נתוני משרד החינוך, בשנת הלימודים האחרונה למדו רק 450 סטודנטים בכל הארץ במסלול היסודי, מתוכם רק 13 מורים לספרות ו-11 מורים ללשון. "המסלול היסודי גווע בכל הארץ", אומרת הד"ר שולה קשת, ראש בית הספר לחינוך בסמינר הקיבוצים.

במסלול לחינוך דמוקרטי (אחד משני מסלולי הוראה אלטרנטיוויים בסמינר הקיבוצים) יסיימו השנה תלמידי המחזור הראשון ארבע שנות לימוד, וכ-30 מתלמידיו יצאו אל מערכת החינוך. לפי סקר שנעשה בקרבם על ידי אגף ניסויים ויוזמות במשרד החינוך, התומך במסלול, שליש מהמסיימים יילכו ללמד בבתי ספר דמוקרטיים, שליש בבתי ספר רגילים ושליש יעסקו ביוזמות חינוכיות ובחינוך לא פורמלי.

ועדת דוברת, כמו גם ועדות אחרות שעסקו בנושא לפניה, הדגישה את החשיבות בשיפור מערכת הכשרת המורים. אך הצעדים שהציעה - צמצום מספר המכללות להוראה ושינויים בהגדרת התואר האקדמי - לא ידעו לענות על השאלה הגדולה: איך בעצם גורמים לאנשים איכותיים ללכת ללמוד הוראה. המסלולים הייחודיים מנסים, כל אחד בדרכו, לתת תשובה לשאלה זו.

לדברי קשת, הרצון לפתח מסלולים ייחודיים להכשרת מורים צמח בסמינר הרבה לפני דו"ח דוברת, עקב חוסר שביעות רצון מהמסלולים הקיימים וממי שמגיע אליהם. "כבר לפני כמה שנים התבהר לנו שאנחנו צריכים לנסות להתחבר לצעירים בעלי אידיאולוגיה חברתית מוצהרת ולמשוך אותם לחינוך", היא אומרת.

על רקע זה צמח שיתוף הפעולה בין סמינר הקיבוצים ליעקב הכט, הנחשב לאבי בתי הספר הדמוקרטיים בישראל, שחיפש מקום להקים בו מסלול להכשרת מורים בחינוך דמוקרטי. המסלול הייחודי שנוצר בסמינר שונה מאוד מהמקובל במקומות אחרים. הסטודנטים לומדים רק כמה ימים בשבוע, כאשר חלק נכבד ממערכת הלימודים הוא תהליך חיפוש אישי המתפרש על פני שלוש שנים, שבמסגרתו חייב הסטודנט להגדיר את נקודות החולשה והחוזק שלו - ומתוכן לבחור תחום עניין ולהתעמק בו בלמידה עצמית.

בשנה הרביעית ללימודיו אמור הסטודנט ליזום פרויקט חינוכי שיסכם את תהליך החיפוש שלו. אחד הסטודנטים במסלול, למשל, לימד ילדים בפריפריה להרכיב מחשבים מחלקי חילוף ישנים ולהפעילם באמצעות מערכת לינוקס; סטודנט אחר התחפש לזמר נודד והלך לשיר בכיתות שלמדו בלדות סקוטיות בשיעור ספרות; סטודנטית נוספת עומדת לפתוח רשת גנים, ואחרת עובדת על ייסוד פנימייה לנוער במצוקה דרך טיפול בבעלי חיים ומסעות הישרדות.

גם הרכב הסטודנטים שונה מאוד מהמקובל במסלולים הרגילים במכללות - כמחצית מהם גברים (מערכת החינוך מורכבת מכ-85% נשים), גילם הממוצע הוא 27 (גבוה מהסטנדרט המצוי) ורבים מהם בעלי רקע של הדרכה בתנועות נוער ופעילים בארגונים חברתיים או בארגונים למען איכות הסביבה. בסוף הלימודים, יקבלו התלמידים תעודת הוראה ותואר ראשון בחינוך, כמו במסלול רגיל ללימודי הוראה.

מחפשים את עצמם

בעיני גלעד בבצ'וק, אחד ממנהלי המסלול, "המטרה של תהליך החיפוש האישי היא לאפשר לתלמידים שלנו לחוש בעצמם את חוויית השינוי. אדם לא יכול להפוך למורה מסוג אחר אם לא עבר חוויה כזאת בעצמו". לצד האלמנט האישי, המסלול הולך על חבל דק בין רעיונות דמוקרטיים לחובות אקדמיות, כשהאחרונות כוללות שיעורים בפדגוגיה וחינוך ובהוראת מדעי הרוח, או במדעים מדויקים עם דגש סביבתי.

למרות הקשר ההדוק של המסלול עם בתי הספר הדמוקרטיים, שבהם מתנסים פרחי ההוראה כחלק מהכשרתם, מדגיש בבצ'וק כי המטרה העיקרית אינה דווקא להכשיר מורים לבתי ספר אלה, אלא להכניס רעיונות דמוקרטיים למערכת החינוך הכללית וליצור יוזמות חינוכיות חדשות. "אם כל המסיימים שלנו היו הולכים לחינוך הדמוקרטי, הייתי רואה בזה כישלון", הוא אומר.

לדברי בבצ'וק, במסלול אף מובעת לא פעם ביקורת על החינוך הדמוקרטי ככזה שמתרכז מדי במימוש פוטנציאל אישי, ונעשה ניסיון להכניס לתוכו דגשים חברתיים יותר - כמו לימודים על פמיניזם, על מזרחיות ועל היסטוריה של מהפכות חברתיות.

משיחות עם תלמידי שנה א', נראה שלא כולם מוכנים להתחייב שבעוד ארבע שנים נראה אותם עומדים מול כיתה. טלי לרנר, שעובדת עם נוער במסגרת הארגון האנטי-מיליטריסטי "פרופיל חדש", חושבת שאולי תלמד, אבל לא היתה רוצה לקחת חלק במרוץ אחר תעודת הבגרות. אך אסנת שפלר, תלמידת שנה ג' עם רקע בהדרכת נערי מקא"מ (מרכז לקידום אוכלוסיות מיוחדות) בצבא, נזכרת שגם כשהיתה היא עצמה בשנה א' התלבטה בנוגע לעתידה בהוראה. "בשנה ג' אף אחד כבר לא ממצמץ, כולם רוצים להיות מורים", היא אומרת.

תלמידי המסלול מרגישים את המתח שבין הדרישות האקדמיות ליומרה הדמוקרטית, וגם את השוני ביניהם לבין התלמידים במסלולים הרגילים במכללה. "יש מרצים שמתייחסים אלינו בתור המוזרים שיושבים לנגן בגיטרה מתחת לעץ", אומרת שפלר.

לאפרת מור, אחת המנהלות של המסלול, ברור שהסטודנטים שלה לא היו מגיעים ללמוד חינוך אלמלא המסלול הדמוקרטי, "בגלל השפל שבו נמצאים מעמד המורה והתדמית של הסמינרים למורים". לדבריה, היא מעדיפה "שהם יבואו אלינו בלי להתחייב, ויבינו מה זה דורש מהם לפני שהם מחליטים ללכת להוראה".

"פילוסופים הם משוגעים", אומר לי הפסיכולוג.  "פעם הצגתי לסטודנטים שלי שני טקסטים.  אחד פרי עטו של סכיזופרן, ואחד נכתב על ידי פילוסוף, והרוב טעה בהתאמה בין הטקסט לכותב".     פרנקל מחייך בארשת ניצחון כשהוא מסיים את סיפור האנקדוטה.

המשותף לפילוסוף ולמשוגע, מסביר ויקטור פרנקל, זהו החיפוש המתמיד אחר האושר והתסכול הנובע מהכישלון בו.       פרנקל אינו מאמין בחיפוש אחר אושר.      משנתו הפסיכולוגית – פילוסופית, "הלוגותראפיה", גורסת כי גם בסבל ניתן למצוא משמעות וטעם.      משמעות החיים אינה דבר שיש לתור אחריו.  היא אימננטית בכל מצב ומצב בחיינו, רק שיש צורך להבין כיצד היא טמונה בהם.  

לפני המלחמה נקרתה לפני פרנקל ההזדמנות לעבור לאמריקה ולהפיץ שם את תורתו, אך הוא חשש להותיר את הוריו הישישים לבדם.     הוא נזכר כיצד שב מהקונסוליה והוויזה בידו ומצא על שולחן אביו פיסת שיש שבורה. היא נותרה מהתקפת חוליגאנים על בית כנסת ועליה נחקקה הדברה : "כבד את אביך ואת אמך למען יאריכון ימיך".     פרנקל נשאר באירופה.                  

"האדם הוא זה שהמציא את תאי הגזים, אך הוא גם זה שנכנס אליהם קוממיות, ותפילת 'שמע ישראל' על שפתיו", כתב פרנקל.     השואה הייתה שעת המבחן הבלתי אפשרית לרעיון הלוגותראפיה.     "האדם מחפש משמעות" ידוע בתיאורים רבי עוצמה של חיי המחנה.     

"וכשפסענו מיילים ארוכים, צועדים על גושי קרח, תומכים איש ברעהו, עוד פסיעה ועוד פסיעה, דבר לא נאמר, אך שנינו ידענו : כל אחד חשב על אשתו.   מדי פעם התבוננתי ברקיע, שבו התעמעמו הכוכבים, ואור בוקר ורוד החל להופיע מאחורי מסך אפל של עננים,  אך מוחי נצמד לדיוקן אשתי.   ראיתי אותה בחדות לא טבעית.  שמעתי את קולה עונה לי, ראיתי את חיוכה, את מבטה המעודד.     המחשבה שיתקה אותי : בפעם הראשונה בחיי הבנתי את האמת שהושרה בידי משוררים רבים כל כך, הוכרה על ידי הוגים רבים כל כך, שהאהבה היא היעד הנשגב ביותר אליו יכול לשאוף אדם...          בבדידות ובסבל גמורים, כאשר דבר לא נותר לאדם מלבד הכורח להמשיך ולעמוד בייסוריו, האהבה נותנת משמעות".

יש המאשימים אותו בהכחשת שואה, לא פחות.           ב"האדם מחפש משמעות" כמעט ונעלם הרשע שעמד מאחורי מחנות הריכוז. הספר אינו מתעסק עימו בכלל.         

לטענה שהגרמנים או האוסטרים נושאים אשמת קולקטיבית פרנקל מתנגד "התנגדות גמורה, מאה אחוז התנגדות".   "קוליקטיביות היא מונח נאציונל סוציאליסטי", הוא אומר בלהט.    "בשבילם, כל היהודים היו קולקטיב של תת אדם".          "אני מאמין באשמה אישית.   אדם אינו אשם במה שדוד שלו עשה, אלא במה שהוא עשה".

"זה לא היה כה קל להיות יותר מאשר צופה פסיבי.  אלו שהצטרפו לתנועת ההתנגדות – עמדו בסכנה יומיומית של מעצר, משפט וגר דין מוות. משפחתם עלולה הייתה להישלח למחנה ריכוז.                        היה זה הירואי להשתייך למחתרת, אך התנהגות הירואית היא לא דבר שניתן לדרוש מכל אדם.  במקרים כאלו קיים הכלל 'אל תדון את חברך עד שתגיע למקומו'".