בתחילת 2013 עברתי עם העכשיו כבר אקסית שלי לדירה בהרצליה. זה היה די מגניב ומרגש לעבור לגור עם בת זוג. אני מוכרח להודות שעוד אז היו לי ספקות במערכת יחסים הזאת ועשיתי מאין "מהלך חצי" שכזה ועברתי לגור איתה ועם שותפים. אף פעם לא הרגשתי ממנה שהיא בפנים עד הסוף. שהיא רוצה להשקיע במה שיש בינינו והיא אמת ובתמים אוהבת אותי. הרגשתי שנוח לה איתי ושטוב לה ושזה מספיק בשבילה כרגע והיא קוראת לזה "אהבה".
אני מניח שגם לי זה הספיק באותה תקופה אם נשארתי איתה. רציתי לדעת איך זה לחיות עם בת זוג באותו החדר ואין לך פרטיות בכלל.
זה לא כזה נורא. תמיד יש עם מי לדבר וכשבא לך לפתע חיבוק אז הנה היא שם, שזה די נחמד.
אני מניח שאת הצפיפות של המגורים ביחד איזנה העבודה שלי. התחלתי לעבוד כעצמאי והמחצית הראשונה של 2013 הייתה מאוד קשה.
בקושי הרווחתי כסף ונכנסתי למינוס די כבד.
לא פחדתי כמו שהיא פחדה, לה הייתה דפקה בכל הנוגע לכסף. למען האמת היו לה הרבה מאוד דפקות, בין השאר למה נפרדתי ממנה (לא כי הפריע לי שיש לה בעיות, אלא יותר כי היא החליטה שהבעיות האלה הן חלק ממי שהיא ואני צריך לשתוק ולקבל את זה). בקיצור, אני לא חששתי. גרנו עם עוד זוג שותפים מה שאומר שחילקנו את שכה"ד ל4. מאוד זול. וידעתי שאני מוכשר במה שאני עושה אז זה רק עניין של זמן עד שאמצא לקחות וישלמו לי. צדקתי.
ביוני הגיע אליי לקוח גדול שנן לי בכל חודש צ'ק יפה בס"כ 15,000 שקל וככה זה נמשך עד ינואר.
בנוסף, בתקופה הזאת החלטנו לאמץ בעלי חיים. דאסט הכלבה ושירו החתול. דאסט תמיד הייתה קצת יותר שלי (בין השאר כי אני זה שהיה לו חשק כה עז לקחת אותה) ושירו היה קצת יותר שלה. ידעתי שמערכת היחסים הזאת לא תשרוד עוד הרבה אם הדברים ימשיכו כמו שהם ובראש שלי כבר די וויתרתי על החתול. אני עדיין מתגעגע אליו, ספק אם יותר ממה שאני מתגעגע אלייה.
בדצמבר נשארתי בדירה עם השותפים הנוראיים שלנו ועם דאסט. אני נפרדתי ממנה אז היא הרשתה לעצמה להתנהג כמו כלבה, לוקחת את כל מה שבא לה, זורקת מה שלא נראה לה סביר שאף אחד מאיתנו ישמור ומשאירה אותי עם שותפים ששנינו לא אהבנו וחצי שכ"ד. פתאום המגורים שלי נהיו יקרים ממש...
הלקוח הגדול עזב ועכשיו אני עושה קצת פה ושם דברים קטנים יותר ומגשש לפתוח עסק משלי. יש לי שותף פוטנציאלי רציני יחסית, נראה מה קורה עם זה.
בנוסף התחלתי לצאת עם בחורה חדשה.
זה נחמד. כיף לי איתה ואני כן מרגיש שהיא בעלת מסוגלות להשקעה גדולה יותר מהאקסית. בנוסף יש לה גם כלבה חמודה והיא ודאסט חברות ממש טובות.
הבעיה היא שאני לא מרגיש שאני אוהב אותה. גם לא בכיוון. וזה חבל כי אנחנו יוצאים כבר חודשיים... נחכה עוד חודש, אם רגשית זה לא זז לי לשום מקום כנראה שנתקדם הלאה.
בכלל נהייתי ציני בכל הנוגע למערכות יחסים. בין השאר בעקבות האקסית. היא נפרדה מחבר של שנתיים והתחילה לצאת איתי לא יותר מחודש אחרי. בכלל הכרתי אותה כבר כמה שנים טובות והיא תמיד הייתה תפוסה. גם עכשיו כבר ראיתי אותה עם גבר אחר.
אין לי הרבה זכות לשפוט, בעיקר כי הנה אני, יוצא גם כן עם בחורה חדשה כבר, אבל אני מניח שזה מה שמפריע לי כל כך, הפחד שנהייתי כמוה, מכור למערכות יחסים ולא מסוגל להיות רווק.
איך תוך חודש אחרי מערכת יחסים אתה מוצא בנאדם שמבחינתך הוא האדם המושלם בשבילך? או שזה לא עניין של שלמות אלא של נוחות ותו לא? אולי אני בכלל לא הייתי מיוחד בשבילה בשום צורה ואני לא מיוחד גם בשביל החדשה. אולי כולנו רק שלבי מעבר בחיים של האנשים שאנחנו יוצאים איתם. אני לא יודע... אולי אני מנתח את זה יותר מדי.
אני יודע שיש מישהי אחת שאני באמת יחיד ומיוחד בשבילה וזאת דאסט. מדהים לחשוב שבחייה של הכלבה הזאת יש רק אדם אחד שהיה שם תמיד, זה שממנו מבקשים לצאת לטיול זה שאיתו משחקים ואותו אוהבים והוא זה שכועס כשעושים משהו רע. אני מניח שבערך ככה זה מרגיש כשיש לך ילד (אם כי בטח הרבה יותר חזק).אהבה חסרת תנאים ליצור חיי שמשמיד לך את הבית ועושה כל הזמן צרות :)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
