two leaves left |
| 7/2005
תראי, אמא, בלי ידיים
ישנתי הלילה 12 שעות. הכי הרבה שישנתי בחודשיים וחצי האחרונים. אחרי שעתיים של שינה חטופה אתמול בבוקר [שנגדעה באיבה בשל גיזום עצים בחוץ וויכוחים מיותרים מבית] עשיתי את טיסת הסולו הראשונה שלי. שיפט ראשון לבד, all by myself, בלי פיקוח. לא נרשמו פשלות רציניות. היה אפילו קצת משעמם. כבר אמרו לי שאצטרך למצוא תחביב לשעות הערב המתות. אכלתי מג'דרה עם יוגורט ושתיתי קולה-לא-דיאט שיצאה בטעות מהמכונה.
כשקמתי, גמרתי אומר לנקות את הבית. כל החודשיים וחצי האלו לא ניקיתי את הבית. לא ממש היה צורך. גם כך הייתי מגיעה לפה בערך פעם, גג פעמיים בשבוע. פה ושם שטפתי כלים, החלפתי מצעים, טיאטאתי. כשנחה עליי הרוח וכשהמצב היה באמת בלתי נסבל, ניקיתי את השירותים. וזהו. והיום, קומפלט. אמבטיה, כיורים, שירותים, מטבח, ספונג'ה, פאנלים, כביסה. דה וורקס. את המצחיה הוורודה שכחתי אצל אסי באוטו אחרי מלחמת המים. אז עשיתי פאנלים בלי מצחיה.
זהו ניקיון סימבולי. שלב ראשון בהפשלת השרוולים. קודם ננקה את הסביבה, אח"כ נתחיל לנקות את עצמנו. אבל בעיקר, הגיע הזמן להתמקם בחזרה בפינה הקטנה שלי. אמנסיפציה מחודשת. כמה טוב לחזור הביתה.
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
