סתם עידכון כי אני סהרורית.
גרמניה לא היה משהו.
כניראה שהציפיות שלי היו גבוהות מידי.
הן תמיד גבוהות מידי.
הוא כמה שהייתי מעדיפה להיות באנגליה במקום.
אני עוד אעבור לגור שם. ואף אחד לא יעצור אותי.
ד"א... הומואים הם האנשים הכי מתוקים בעולם.
מגיע להם קרדיט. סתם כי הם כאלה.
תקשיבו לפעימות הלב שלו,
איזה קצב מסחרר.
תראו איך הוא סובל,
הגוף שלו בוער.
כל התשוקה הזאת מיותרת,
אם היא אינה הדדית.
והרי כניראה שהיא לא,
זו שוכבת חסרת תנועה-
מביטה בריקנות.
הרי זהו גורלו הרע
לחיות את הבדידות.
פעם חשבתי שחלומות מתגשמים.
אבל הם לא.
פעם חשבתי שאם תרצה מספיק.. כל העולם יחלץ לעזרתך.
הוא לא.
כי הרי לנגד עיני עולמות נחרבים,
תשוקות דועכות.
מה קורה לי?
אני באמת לא מבינה.
אני חושבת שאני משתגעת.
אני חושבת שאני שייכת כל כולי לקטע מהפוסט הקודם.
הרי הוא כל כך נכון. כל כך תקף בשבילי.
וכל קטע שני שאני כותבת... ניראה לי כל כך חסר טעם.
הדברים איבדו את הרגשות הטמונים בהם.
המילים יוצאות מהלב... אבל נכתבות בסדר לא נכון.
ואני?
שוב לא מבינה את עצמי.
מה לא בסדר איתי?
למה אני עדיין לא מאושרת?
שאלות רטוריות. ברור שאני יודעת את התשובה.
יותר מידי חלומות.
מנופצים? אכן כן.
יותר מידי דאגות. יותר מידי בעיות.
רציתי להיות הכל,
עכשיו אני לא כלום.
והוא חסר.
לא מרגישים את זה בחיי היום יום.
מרגישים את זה כשנושאים את הזר בידיים,
ומביטים על הקיר.
אני רוצה לנסות משהו מיוחד.
נמאס לי מאלכוהול.
נמאס לי משיכרות.
יש לכם רעיונות?
אני בטוחה שכן.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
