זוכרת, יודעת רושמת.

להרגיש שאפשר,

באמת להגיד את אשר על הלב,

להרגיש שבאמת אפשר,

לבטוח ללא כאב,

שבאמת יש לך חברים,

ולא רק פרצופים מחוייכים,

שיש מעבר לצחוק קצר,

מעבר לחיוך מהורהר,

רגע מסתכלת בוהה,

לא באמת בוחנת,

רק מרפרפת,

עיניים,

שפתיים,

פרצוף מחייך,

שנים עוברות,

ולא זוכרים את האחרים,

אלה שדרכו פה כבר,

אלה שעברו בדיוק את אותו הדבר,

את אלה שאותך לעולם לא ישכחו,

אבל אותם כבר מזמן קברת

במעמקי הזיכרון.

קטעים,

פלשבאקים אל העבר,

לא באמת זוכרת,

לא באמת יודעת,

הכל מקוטע,

חסר פשר,

זהו להיום ועד למחר

שמיים.

נ.ב זה יהיה נחמד לשמוע פידבק.. :)