שהשנה הזו עומדת להיגמר, שעוזבים את השבט, שפותחים שבט חדש,

שנבחר שם מעולה, כמה שנהניתי אתמול ושלשום, כמה שנגמר לי הכוח,

כמה שטוב לי שם.. ובכלל, כמה שאני מחוברת לפה..

מטורף להגדיר מה קורה עכשיו, סערת רגשות ענקית פשוט.

וסתם שתדעו- "אם יש גן עדן", זה הספר הכי מדהים שיש.

לי אישית, פשוט נמאס מזה, אני לא מסוגלת יותר.

נמאס לי לשמוע על השנאת חינם המטורפת הזו, פשוט שנאת חינם..

אני יודעת שנעשיתי מאושרת אפילו יותר, דווקא בגלל הסדר גודל של הדבר.

 התקדמתי לשם שינוי, ועכשיו אני מרגישה שחזרתי אלפי צעדים אחורה, אי אפשר להסביר אפילו כמה זה מדכא.

ובכלל, איך המוטיבציה שלי הלכה, נעלמה.

לא מצליחה לעשות כלום כמו שצריך, פוגעת במודע, נפגעת ברמות שאין לתאר, אבל סופגת.

ממש נייר סופג אני.~

אני לא מפוקסת יותר, מה נסגר איתי?

דפוקה פשוט, מפגרת.

אבל בסדר, זה לא חדש..

ולמרות הכל, אני אמשיך לעמוד על הרגליים ולהילחם על מה שחשוב לי, אני אשמור על העקרונות שלי, על הערכים שלי. אני לא אתן לזה להפריע לי, לדכא אותי.

ובסוף..יהיה בסדר.

ועד כמה שקשה לי להאמין לעצמי עכשיו, ראבק, יהיה בסדר.

עריכה:

וואו, מטורף כמה שאני לוקחת ללב, דיי כבר|:

יובל יובל יובל,

מה קורה?

אני בטוחה שטוב.

אופטימיות~

אז רציתי לומר

הרבה דברים.

אבל אז אני אחפור,

ולא כדאי.

כי כשאני חופרת (כמו עכשיו לדוגמא)

אני עושה את זה ביסודיות (כמו שרק יסודי יודעת)

ובמקצועיות מטורפת שאין כמוה.

מי שבעד שאני אחפור שיצביע 1 למספר 1234

מי שנגד זה שלא יצביע בכלל. D:

אז אני יכולה לומר,

כמה שאין כמוך,

כמה שאת מיוחדת,

כמה שכיף להיות הידיד ההומו שלך:P

כמה שאני אוהבת אותך

הייתי פה.

הרש"ניקית (בה' הידיעה)

קרן^^