בדילאיי, אבל עדיף מאוחר מאשר אף- פעם לא(:
התקופה שלפניו, והימים שאחריו לא היו פשוטים בכלל..
נסעתי למח"ץ הזה, בידיעה שהוא יהיה עצוב, קשה, אבל מדהים.
נסעתי למח"ץ הזה, בידיעה שכשאני אחזור ממנו, אני כבר לא אהיה בשבט הדר, וכל פעם מחדש,
המחשבה הזו העלתה בי דמעות וקושי רב לעכל.
המח"ץ עצמו באמת היה מדהים, לחוות כ"כ הרבה בחמישה ימים, אין דברים כאלה!
להתגאות שאתה בשכבה הכי טובה בשבט, ולהפציץ במורל נגד שכבות בוגרות יותר, זה הדבר הכי טוב שיש.
היום האחרון, היה הכי קשה בעולם, לבכות בערך מהרגע שאתה קם, עד הרגע שאתה עולה על האוטובוס, ובעצם, ממשיך לבכות גם שם..
היום האחרון פשוט הכה בי, שזהו.
אפילו שכבר הפכנו לשכבה, נפרדים מענת, שהייתה המדריכה הכי טובה שהייתה לי, והפרידה ממנה הייתה אחת הפרידות היותר קשות שיש.
נפרדים מהצוות הבאמת מדהים הזה, צוות שזכיתי לקבל, צוות שלימד, תמך, עזר, ופשוט היה שם, להכל.
נפרדים משבט הדר- השבט שבו התחלתי את הצופים בעצם, שבט שגדלתי בו, שבט אדיר, שתחושת הגאווה להיות בו, היא פשוט עילאית, כזו שאין כמוה.
ועד כמה אבסורדי שזה נשמע, נפרדים משנת ח', שללא צל של ספק, הייתה שנה מדהימה ומיוחדת בפני עצמה.
וכן, אולי פה צריכה לבוא פרידה מרגשת משכבת לכיש, אבל קשה לי לעכל שזה הסוף, ואפילו שאנחנו פותחים שבט חדש, אני מאמינה, ורוצה להאמין, שנישאר לכיש, למרות הכל...
אמנם זה לא פשוט בכלל לעזוב את השבט, אבל למרות הכל, העזיבה הזו נעשית קצת קלה יותר, כשהידיעה שנשארת בשבט שכבה עם פוטנציאל אדיר, שמסוגלת להמון, מרגיעה מעט.
כבר ביקשתי את זה מלא מעט ילדים, ולמעשה, אני בטוחה שזו לא רק בקשה שלי-
שנה הבאה, כשאנחנו לא נהיה, תשמרו על השם והכבוד של השכבה הזו, תעצימו, תפתחו ותביאו את שכבת לכיש לשיאים חדשים, תוכיחו לשבט הדר, ששכבת לכיש לפני או אחרי הפיצול, היא ה- שכבה.
קשה לי לדמיין את שנה הבאה, העובדה שהפעולות לא בשלישי ולא בשישי יהיו בשבט, מוזרה ובלתי נתפסת,
יחד עם זאת, אני יודעת, שיש לנו את הזכות והכבוד, להקים שבט חדש, שבט שיכול מאוד להיות, שבזכותו, ילדים רבים יותר יצטרפו לצופים, ובעצם, זוהי המטרה- "יותר צופים יותר טוב".
תודה רבה לכל מי שהיה חלק מהשנה הזו,
אני אוהבת אתכם המון,
יובל.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
