פינגווין עם תיק צד?!

ואין סיגריות ואין כלום יא אללה איזה באסה של עולם הייתי חותכת וורידים אם הייתי בת 11 אבל אני כבר 8 שנים מעל זה אז לא עושים דברים כאלה (נונונו זה לא יפה)!!!

העובדה שאני כותבת פה עוד פוסט בהבדל של כמה ימים זו חתיכת שערורייה ורק סימן לעובדה האמיתית לגמרי שיש לי יותר מדיי זמן פנוי ואני עושה בו מעט מדיי דברים שזה ממש לא טוב כי ככה אני ממש מתחילה לחשוב שאני צריכה ללכת לייעוץ זוגי כי אני ממש לא מסתדרת עם עצמי ואני ועצמי זה 2 שחייבים להתייחס אליהם בתור אחד ואם אני מתייחסת אליהם בתור שניים סימן שיש לי פה בעיה קטננטונננננננננננת................

פתאום מכל מקום יש ריח ממש טוב של בושם אפילו בתוך המקרר היום הוצאתי חבילה של דג סלמון מעושן (זה חתיכת דבר טעים אני חייבת להגיד, וכמה מגניב העובדה שהוא כזה וורדרד בגלל שהוא ממש מתאמץ לשחות נגד הזרם? כן, להיות נון-קונפורמיסטי נותן צבע לחיים?!?!?) ולחבילה (מבחוץ, לא מבפנים, מבפנים היה לזה ריח של דג) היה לזה ריח ממש ממש טוב שכבר התחלתי לחשוד במה שקורה סביבי וחשבתי שאני הוזה ושמה שאני עושה כרגע לא באמת קורה אלא אולי אני בטעות מסתובבת כמעט בלי בגדים בתוך האיזור של הבשמים בסופר-פארם?

פאדיחות אה..

קראתי פוסטים ישנים שלי מלפני שנה+ והבנתי שאני מתדרדרת עם הזמן, פעם הייתה לי מטרה כאן, הייתה משמעות - התחלתי בלוג, ולא סתם, על חצילים מעופפים ומשמעותם.

מישהו ממי שקורא כאן (מלבד החברים הקרובים) מכיר את הסיפור שעומד מאחורי הבלוג המטומטם הזה?

מישהו מכיר את הבחור שסיפר לי על חציל מעופף ועכשיו הוא חזר בתשובה?

מישהו מאמין למילה שאני כותבת כאן?

כי לפי תאוריות מסויימות כל מה שקורה הוא לא אמיתי, אני לא אמיתית, האינטרנט בטח שלא אמיתי (ובזה אני מאמינה) והעולם שאתם חיים בו עכשיו ושותים את הקפה ומעשנים את הסגירה\באנג הוא לא אמיתי, הכל הזייה אחת גדולה ובעצם הכל במוח שלנו, המוח שלנו הוא חתיכת דבר מטורף שממציא לעצמו דברים.

ברגע שאנחנו מכניסים לתוכו יותר מדיי מידע בבת אחת הוא מתרסק, מתפוצץ ויש לו בעיה רצינית, זה נראה לי בערך מה שקורה לאנשים שלוקחים טריפ ממש חזק, נגיד, לפני שהתנסו בחשיש או משהו כזה, ואז בכלל הם יישרטו מהר, צריך לעשות את הדברים האלה בהדרגה, להרגיל את המוח לקבל מידע כזה או אחר ולבנות את החשיבה\למידה\סאטלה...

כל אחד והקצב שלו ככה אומרים..

לא סתם אני נראית כמו ילדה קטנה..

לא סתם ילדים בני 16 שפגשתי בשנטיפי הקודם (ובטח גם אתקל בהם לצערי בפסטיבל בראשית הבא עליי לטובה מחרתיים) חשבו שאני יותר קטנה מהם וכשהראיתי להם שאני בעצמי כבר חיילת בצבא הגנה לישראל (להסתכל ולא לצחוק) רק אז הם בטובם האמינו ואני חשבתי שזה ממש צחוק הגורל שכשהייתי בגילם חשבו שאני בת 20 ואני רק הולכת ונראית יותר צעירה עם הזמן ובשלב מסויים לא ימכרו לי סיגריות ואז אני איאלץ להפסיק לעשן (לא..)..

אני גם לא ממש נראית כמו חיילת ברוב המקרים, אני יותר דומה למישהי ששמה על עצמה את המדי זית המסריחים האלה בשביל נסיעות חינם. שזה די מגניב אגב. ואיזה מזל שלא תפסה אותי (עדיין) משטרה צבאית על שטויות כאלה. זה באמת קצת נאצי להגיד לאנשים איך להתלבש. אני ממש שונאת את זה.

אז כאילו ממש רציתי לנסוע לתלאביב אתמול בלילה. כאילו, אתמול רציתי, לנסוע היום - ובבוקר כשקמתי אבד לי המצברוח עד אפס מקום, היה בי איזה ניצוץ שידע שאם אני אסע אני רק אהנה וזה יוציא אותי מהשבזה שתוקפת אותי כל 10 דקות לערך, אבל כל השאר הניצוצות היו כבויים והתחת שלי לא זהר כמו גחלילית אז החלטתי להמשיך לישון במקום לעשות חינגות בדרך לרכבת כמו שבד"כ אני עושה כשאני בדרך לשם (לא).

טוב, אבל כרטיס לבראשית כבר יש אז מזה אני לא אצליח להתחמק, וטוב שכך, כי אני כן רוצה לנסוע, במידה מסויימת, בא לי לראות אנשים שאני לא מכירה, בא לי לראת משהו אחר חוץ מאמא שלי והכריות הענקיות במיטה שלי.

עוד משהו לא מובן, אני בכלל לא מתה על כריות, למה יש לי כל כך הרבה מהן? כל כך הרבה ובכאלה גדלים??? הן ממש עצומות!! ואני אפילו לא ישנה עליהן, והראש שלי לא כזה גדול!!

כרית זה לא כזה נווח! מספיק יש לי את השיער שלי הוא נותן לי מספיק ריפוד, זה מגניב, בגלל זה אני אוהבת אותו לפעמים..

מרוב דיבורים על החדר שלי התחשק לעשות חשיפה..

אז!!!

חשיפה!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

כאן ובשידור חי מכפר ראש הנקרה שבגליל (לא יודעת אם זה נחשב גליל, זה ליד החוף אכזיב היפה בעולם)

המיטה שלי:

השולחן המבולגן של פולימוני עם העציץ החדש שכנראה ימות בתוך זמן לא משוער:

ארון הבגדים שלי - עם דגש על העובדה שזהו בכלל לא ארון אבל זה מה יש - "כמה בגדים יש לילדה הזאת והיא בכל זאת מתלבשת כה מזעזע?!?!!?"

אלה המכרים הקרובים שלי הפינגווינים ובצד יש גם צב שמנמן. אנחנו אוהבים לנהל שיחות על קפה וסיגריה אבל לרוב אני מתעצבנת מהם מהר כי הם כאלה אטומים ונוקשים... אה השמאלי היה חמוד פעם הוא קפץ והיה אפשר לרקוד איתו אבל מאז הטראומה האחרונה הוא הפסיק:

ואחרונה חביבה תמונה שאני צילמתי שאחותי צילמה (הבנתתםםםם?) והיא תמיד מצחיקה אותי כמה שהיא מגניבה כמה אני נראית שם פסיכית והיא גם משלבת בתוכה את האלמנט הקישוטי שאני הכי אוהבת - הכתר שלי שאני כבר אמצא סיבה לשים אותו בפורים (פורים זו הסיבה) כי אני מלכה ואני אוהבת כשאנשים שמים לב לזה מהחיצוניות שלי.....:

עד כאן להיום למחר ולעוד די הרבה זמן  כי זה כבר לא מעניין לדבר לעצמי כמו פעם בא לי לדבר לאנשים אמיתיים......

צ'אוזזזזזזזזזזז!@!!!@~#~@21

פולימונייייייייייייייייייייייייייייייי לנצח.. או עד שאני אשכח מזה..