אתמול הכתב המדיני הבכיר של ערוץ 2, אודי סגל, הסביר בשידור כי אין לישראל לגיטימציה לפעול צבאית במדינת המחבלים שבעזה מאחר אין

הרוגים או פצועים מהצד שלנו.

בהנחה שהתקשורת משפיעה על מהלכים רבים מאוד במדינה, האם משפחתו צריכה להיות חלק ממליון האזרחים בדרום ישראל תחת איום הקסאם היומי, כדי שתגובתו בשידור תהיה כזו שתשקף את היותה של התקשורת עם אזרחיה הסובלים? 
כלומר, במקום לשאול "איפה הייתם [האזרחים המופצצים] במשך 4 שנים?", אפשר לשאול "איפה הממשלה במשך 4 שנים?".
הרי הוא מודע בוודאי לעובדה שתושבי הדרום אמרו לא פעם במשך השנים האלה, אותן 4 שנים, שהם מוכנים לספוג כל עוד הצבא יעשה מה שצריך כדי שהמצב הזה ייפסק!

***

אירגוני הטרור בעזה מכתיבים לישראל את מועדי ההסלמות והרגיעות.

הפעם ההסלמה התחילה ביוזמתם של המחבלים שפגעו פגיעה ישירה בג'יפ סיור צבאי ולאחר מכן המשיכו לירות רקטות מתקדמות על ערי הדרום,

ולשתק את חייהם של אזרחי ישראל.

ממשלת ביבינוקיו ואהוד ברח מפגינה רפיסות מוחלטת מול הטרור העזתי ואינה פועלת כמצופה בכל ארבע שנות כהונתה.

כל הדיבורים הרי מיותרים; השרים היום לוקים בפריימריטס (מושג שאהוד ברח תבע) וטבעי שיחתכו ימינה. פתאום כולם בעד פעולה של צה"ל שתשים

סוף לירי הנמשך זה 12 שנים על אזרחי הדרום. אותם שרים שתקו במשך ארבע השנים האחרונות ובכל סבב לחימה מילאו פיהם במים.

המצב אבסורדי. היוזמה בידי אירגוני המרצחים במקום שאנחנו ניזום, נחסל, נהרוג בהם עד שלא יישאר מחבל אחד קטן בעזה.

אז אני שואל אתכם, מה הסיבה שלכם שאתם הולכים לקלפי ביום הבחירות?

אל תבזבזו את הזמן היקר שלכם.

מה זה משנה, הרי תקבלו את אותה גברת בשינוי אדרת.

אני חושב שבכלל לא חשוב ללכת להצביע. כמות ההצבעות רק משנה את יחס המושחתים שיושבים בכנסת מהמפלגות השונות.

פעם אלה מקבלים יותר, ופעם אחרים מקבלים יותר כסאות לחמם.