אני חולה. בית חולים. לא משנה למה. כרגע אני בבית צריכה לחזור לאשפוז. את יום כיפור עשיתי בבית ולא בטוח שזה טוב. היה עדיף שיניחו לי. שאהיה בבית חולים שאהנה מהטיפול. קצת נעים להיות בבית חולים שאין עליך שום מטלות. אבל שחררו אותי ביום כיפור כדי שאייל לא יהיה לבד. אף אחד לא היה יכול לקבל את אייל. לא יוסי לא אלעד. אז אני לקחתי את זה על עצמי. הוא היה יכול להיות לבד אם לא היתה ברירה.
יום כיפור יום של מחשבות. לא יותר מידי. מה שהדאיג אלה האזעקות שהיו למכביר. חשבתי עליו כמובן. איך לא. איך הוא ברח ולא השאיר סימן. ובכל זאת מוטב כך. אין לנו שום דבר ביחד. הוא עם העניינים שלו אני עם העניינים שלי. קללתי אותה. לא יודעת אם היא גרמה לכל זה ולא יפה לקלל ביום כיפור אבל קללתי אותה. כמה היא שווה בעיניו וכמה אני. נשים אותם בצד.
כרגע דבר אחר מעצבן אותי. שאני בבי״ח של קופת חולים ואילו ידיד אחר נמצא בבי״ח פרטי. יש לו כסף לי אין. הקנאה תטריף את דעתי
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
היפהפיה הנרדמת@