הכל חדש ונוצץ

בוקר ליל הסדר התקשרתי לדודים מגרמניה לאחל חג שמח ובין השאר שאלתי על הכסף שהם היו שולחים. הוא סיפר שאמא סיפרה לו מה היא עושה אבל הוא לא יכול היה להתערב הרבה. היא כבר לא דיברה הדודה.

אחכ נסעתי לאמא להביא לה את המצרכים שהיא הזמינה לליל הסדר. היא שאלה אותי אם אני רוצה לעשות קניידלך למרות שהיא כבר עשתה אותם יום לפני כן. למה היא עשתה יום לפני כן ומה פתאום היא החליטה לעשות עוד כמה אתי התברר אחכ. קבענו מראש שהיא תראה לי איך עושים קניידלך רכים ואני אגלגל כי זה טוב ליד שלי אבל פתאום היא הכינה את הכל ואחרי זה התחרטה.

'אני לא מחזיקה מאחותך' היא אמרה לי, נו מה קרה עכשיו?

היא הולכת עם העכבר הזה, אני לא יודעת איך היא יכולה ללכת איתו. היו משלמים לי מיליון דולר לא הייתי נכנסת איתו למיטה. והחברה הזאת ימימה גם כן אותו הדבר. כזאת מטומטמת. ממה צוחק חילזון, את זוכרת את זה? אף אחד לא יכול לשכוח את זה וזו החברה הטובה של אחותך. היא כל הזמן נוסעת לשם משאירה לבד את הילדה שלה. אויש, איזה גועל. היא לא בסדר . היא באמת לא בסדר. היא יודעת שאני בדיכאון וזה לא מעניין אותה. את יודעת איזה קשה לי פה? לעבור דירה וכל זה? הכל חדש בשבילי, לא מכירה פה אף אחד, אפילו את הבית אני לא מכירה. הכל זר לי. ואיזה בירוקרטיה. בלי סוף. והיא משאירה אותי ככה לבד.

הנהנתי בראשי, כן שמעתי כבר את הדברים האלה. אז אחותי לא נסעה לחו"ל בינתיים.

הבעל שלה בסדר - הוסיפה- הוא רוצה לעשות סדר כאן, ואת הילדים אצלו. היא עושה מה שהיא רוצה.

ואז התחלנו לחפור יותר לעומק ופתאום אני צודקת לגמרי. 'זה נכון שאחות לא מפטרת אחות במיוחד אם היא במצב כזה, חתיכת מתנשאת שכמוה, לא היה לה נאה להיות חברה איתך כשקרה לך האסון ההוא, אחים צריכים לעזור אחד לשני. ואבא, כשהיה חולה היא לא היתה לידו אפילו יום אחד. את דיברת איתו?

אני כן. דיברתי איתו בבית חולים, דיברתי איתו בבית אבות. הוא רצה הביתה. אתם לא רציתם להחזיר אותו. הוא אמר שאת לא תטפלי בו, ולא תסתדרי עם שום עובדת זרה שתטפל בו. הוא ידע מה הולך אבל אתם התעקשתם להחזיק אותו עם חולי אלצהיימר.

אני באמת הייתי צריכה להחזיר אותו הביתה

טוב, זה עבר, הוא מת, אחותי התעקשה להחזיק אותו שם. היא משפיעה עליך בצורה נוראית...

בינתיים הקניידלך היו מוכנים וטעימים חזרתי הביתה התלבשתי יפה הבאתי את הילדים

התיישבנו לשולחן הסדר רק ארבעה. פעם היה אחרת היתה אמא אומרת כל הזמן בין השורות, פעם היה אחרת. פעם היה אבא שלה עורך את הסדר וזו היתה חוויה. אבל זה מה יש היום. נסתדר עם מה שיש. שולחן הסדר היה ערוך בלי צלחת פסח. טוב, שלא יהיה, לא זרוע, לא ביצה, לא חרוסת, לא כרפס, נאלתר משהו. העיקר הגדות ושרק יהיה מצברוח טוב.

אז יצא שאני ערכתי את הסדר. קראתי בהגדה, בלי לשכוח את הסבא עם ההברה האשכנזית, שרנו שירים, היו צחוקים, בן זומא וכאלה, אצבע אלוהים, דם צפרדע וטיפות היין. אמא סיננה מבין שיניה שצריך מישהו שיודע לעשות סדר. מה אני לא עושה את זה טוב? אפילו לא שמתי לב לארס. אפילו יין מתוק לא היה. אחותי הביאה לה יין יבש. חבל שהיא לא אמרה לי שאין לה יין. הייתי מביאה את היין הנכון. אדום מתוק טעים.... ואיך 10 המכות הפכו להיות 250 מכות דיינו דיינו הא לחמניה, מה נשתנה, והיא שעמדה ב-3 נוסחים בצאת ישראל ממצרים הפעם בלי העז, היא קיבלה זקן וגם וענונו, מרור כורך שולחן עורך, אם אין חרוסת אני אאכיל אתכם מרורים ומרחתי סחוג אשכנזי על המצה יענו חזרת, ובכלל יצא לי לשים לב יותר למה שכתוב בהגדה. ועכשיו אוכל. אמא שוב מקטרת שהיא בכלל לא רוצה לגור שם ובכלל לא העלתה על דעתה שאת ליל הסדר היא לא תערוך בבית הישן והמוכר שלה. ביצה במי מלח, מרק עם קניידלך, הבנים מהללים את האוכל שלי, את זה שהכנתי ואת זה שאני מכינה בד"כ, הגעפילטע שהיא הזמינה לא ככ טעים, יותר טוב זה שהיא מכינה, היא תלמד אותי להכין מתי שהוא, סהכ אוכל די טעים למרות שהרוב מקייטרינג. זהו אכלנו שבענו הותרנו. ומה עכשיו? אפיקומן. טוב נו אנחנו ילדים גדולים. לא צריך. אמא שוב נזכרת מה היה פעם, אבא שלה, איך היה קורא את ההגדה עד הסוף ואח שלה איך הוא היה שר. אבל מאז שהם הלכו לעולמם הסדר נגמר אחרי שולחן עורך. אולי נמשיך הפעם? לשם שינוי? כן נמשיך אז צפון זה אפיקומן וברך זה זה

כן, שיר המעלות של יוסלה רוזנבלט, שיר המעלות הכי יפה שיש, אפילו לא ידעתי ששרים אותו בהגדה.

ומה עוד? שפוך חמתך על הגויים אשר לא ידעוך ובשמך לא קראו. פתחו את הדלת לאליהו. מתי עשינו את זה פעם אחרונה? עוד אצל הסבא ההוא. שפוך חמתך על אבו מאזן, על אחמדיניג'אד, על נסראללה, על הניה, על ארדואן, על אובמה המניאק ועל השמאלנים הקיצונים המשתמטים ששכחו מאיפה באו והם גרועים מהערבים. הנה הכוס של אליהו זזה ראיתם? הוא שתה ממנה. אני הזזתי את השולחן אומר סוסון. מה אתה אומר?

אבל זהו, כאן קיצרתי, הלל נרצה חסל סדר פסח כהלכתו עכשיו שירי פסח. קרב יום... אבל גם לא כולם. שוב נזכרנו איך סבא היה שר את השירים לכו לכו לכו לכו כי לא נואה כי לא יואה. ועכשיו אחד מי יודע אחד אני צפרדע. מתי בפעם האחרונה שרנו את זה בבית? מההתחלה עד 13 מדיא. ועכשיו חד גדיא. לא, לא זה מספיק, אבל אח של אמא היה שר אותו בקולי קולות בנוסח מיוחד. נוסח יגור כנראה.

בא החתול ואכל את הגדי שקנה אבא בשני זוזים

גדי אחד בשני זוזים גדי אחד

גדי אחד!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

בשני זוזים בשני זוזים בשני בשני בשני זוזים

חד גדיא

חד גדיא

חד גדיא

חד גדיאאאאאאאאאאאאאאא!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

וכך קולו היה נישא ברמה.

נו, אז איך היה? איך הרעבעצן דפנה אירגנה לכם את הסדר?

היה נהדר אמרו הילדים, היינו ככ מעט והיה מצברוח נהדר. לא צריך הרבה

ומה אמא אומרת?

הבן הגדול של אחותך עכשיו בארץ. הוא מזמין אותי למסעדה. תבואו גם אתם. היה פעם נחמד כשהיינו כולנו ביחד רק דפנה המטורפת עושה בעיות. זה מה שאחותך אומרת

זה מה שהיא אומרת? שתמות. חוצפנית. לא מספיק היא עושה את כל הצרות בסוף אני המטורפת.

הביתה הביתה אמרו הילדים. אל תשימי לב אליה

אבל שמתי. את יודעת אחותי היקרה. היה נהדר בלעדייך. כשהיינו יחד היה מגעיל. אז מה אם הבאת לה בקבוק יין יבש וקצת סובבת לה את הראש. סהכ את מאמללת את כולם. את כל מי שנמצא בסביבה שלך. אפילו שאת איננה. את המכה ה-11 . גם אותך היה צריך להזכיר בשפוך חמתך. אבל את יודעת, נסלח לך הפעם. אפילו חגב הארבה יותר שווה ממך. חבל לקלקל בגללך את המצב רוח. היה נהדר. רק כי לא היית עם כל הרוע שלך. רק תביני כמה את מיותרת. גם אמא שלך מתחילה להבין. לפעמים.

אני לא בטוחה שהיא אמרה את זה