הכל חדש ונוצץ

בכיתה ז׳ חגגתי בת מצווה. לא חגגתי. חגגו לי. בבית. אמא הזמינה מבשלת מקצועית והיא הכינה מטעמים שהמשטרה לא מרשה, במשך יומיים. יומיים של בלאגן אבל המטעמים אין דברים כאלה. עד היום אני זוכרת את הביצים שהיא עיצבה בצורת פינגווין, השאר נעלם במעייני השיכחה. אמא ערכה 2 חגיגות. אחת למשפחה, אחת לחברים שלה, ומה עם החברים שלי? היא אומרת שלא רציתי להזמין את הכיתה. יכול להיות. הייתי אומרת שעצוב שלא רציתי להזמין את הכיתה. לא הייתי אז פופולארית במיוחד, עברתי אז לבצפר הנורא ההוא, רק שהדברים הנוראים קרו אחרי. בהתחלה זה עוד היה בסדר. אני יכולה להאמין לאמא שאני לא רציתי או אולי בעצם היא לא רצתה כמו שהיא נהגה שנים רבות אחר כך בבר מצווה של החייזר. לא יודעת לא זוכרת זה לא מה שחשוב.

מה שחשוב הוא שבכיתה ז׳ קראתי עוד ספרים. קיבלתי אז את השביעיה הסודית והתאהבתי, עוד ספר שקיבלתי היה נערות בחברה. ספר שהיה אז מאוד פופולארי בזמנו. היה מורכב מסיפורים קצרים, טובים יותר טובים פחות. אחד הסיפורים שנחרתו בזכרוני הוא מועדון נערות יותר טובות. הסיפור מספר על קבוצה של נערות שהקימו מועדון. המועדון נקרא מועדון נערות יותר טובות או בקיצור מני״ט וחברותיו היו העילית שבעילית. נערות פופולאריות עשירות ותלמידות מצטיינות. ממש כמו הבצפר ההוא. הטובות לטיס. אלא שלגיבורת סיפורינו היתה חברה הכי טובה מאיכות יותר ירודה, היא אמנם היתה יפה ותלמידה מצטיינת אך הוריה היו גרושים, אביה ישב בכלא, והיא לא היתה עשירה במיוחד. גיבורת הסיפור רצתה לצרף את חברתה הטובה למועדון. החברות התכנסו לישיבה דחופה ואמרו ״לא״. או שהיא כבר נכנסה אך כאשר נודע לראשי המועדון שאביה של החברה החדשה ישב בכלא החליטו לסלק אותה. גיבורת סיפורינו נכנסה לדילמה. האם להשאר במניט ללא חברתה הטובה או לוותר על מניט ולא לאבד את החברה. בסופו של דבר החליטה הגיבורה לעזוב את מניט תוך נאום חוצב להבות...

וגם זו היתה הקדמה ארוכה. בימים אלה נודע לי שהוקם דף פייסבוק סודי של ותיקי ישרא. אני ותיקה בישרא אבל אני בחוץ. כרגיל. לא מובנת לי הסודיות הזאת. ומדוע זוהי קבוצה סגורה אקסקלוסיבית שרק מי שמוזמן עי חבר אחר יכול להצטרף. אני בכללי לא יודעת אם הייתי מצטרפת כי אני משתדלת לא לקשר בין הפייסבוק ובין הבלוג. אך העובדה שהקבוצה סודית וסגורה , אותי זה מעליב. כמו שאמרתי ישרא לא הבית שלי. אני פה מטעמי נוחות ולמען כמה חברים שיש בהם את האיכות של גיבורת מניט. לא אוהבת את התחרות בין הבלוגים, לא אוהבת קבוצות בתוך קבוצות. כמו ילדים קטנים קבוצת המקובלים וקבוצת הלא מקובלים. כל פעם צץ איזה סיפור חדש שהופך את ישרא למקום לא נעים.