היום הוא יום השואה אך השואה נעשתה נושא שמדובר בו על בסיס יומיומי.
אם יהודים רושמים מוות לערבים זה שואה
אם יהודים מנקבים צמיגים זה שואה
אם אנשים אוכלים בשר זה שואה
וזה רק הולך ומתגבר
זו לא שואה. זו הכחשת שואה
מתוך בלילי האשמות שוכחים את ששת המיליונים שנרצחו בדרכים משונות. שוכחים את תאי הגאזים, מחנות ההשמדה, שוכחים.
עוד מעט גם לא ישאר כאן מי שיספר את האמת. אני מסתכלת על אמא שלי איך המצב מדרדר.
השואה תשאר נרטיב וקרדום לחפור בו. כלי אכזרי כדי לכסח בו את מי שלא מסכים עם דעותיך.
זוהי הכחשת שואה
ואולי היום יותר מכל אנחנו צריכים לזכור מה באמת היה שם
לזכור את ששת המיליונים, לזכור את רוצחיהם, את מכונת המוות ה׳מופלאה׳ ולזכור גם את השמאל של פעם. הקאפו והיודנרט, לולא הם לא היתה מתאפשרת השואה. כי בסופו של דבר הקאפו והיודנראט היו חלק ממכונת ההשמדה. הם אלה שביצעו אותה בפועל, הם אלה שהפשיטו את היהודים הורידו מהם את השיער ואת שיני הזהב והכניסו אותם לתאי הגאזים. ומי שמכחיש זאת הוא מכחיש שואה. לא למדנו כלום מאז ואנחנו ממשיכים לאכול פה אחד את השני כאשר כוחות האופל מנצחים. ואם אנחנו אומרים לעולם לא עוד רצוי גם שלעולם לא עוד יכנס יהודי ביהודי במקום להלחם באויב הבא עלינו מבחוץ. האויב הוא הערבי שכובש אותנו אט אט ומי שתומך בו.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
היפהפיה הנרדמת@