הכל חדש ונוצץ

שאלתי את ע׳ מה עושים

ע׳ נתן לי 2 אפשרויות 

א. אם אמא רוצה לתת לי כסף או לעשות משהו עם החשבונות שלה בשבילי הרי אפשר להביא אותה לבנק גם אם תעודת הזהות שלה נמצאת בידי אחותי. הרי בבנק מכירים אותה. איך אני מביאה אותה לבנק במצבה? הוא אמר שאין בעיה. גם אמא שלו בבית אבות, גם אמא שלו על כסא גלגלים. הוא כל פעם מוציא אותה משם, נוסע באוטובוסים, יש שם מתקן שמעלה ומוריד נוסעים על כסא גלגלים או שיש חברות להסעות על כסא גלגלים. הוא נתן לי מס׳ טלפון של כמה חברות כאלה... אפילו לא עלה בדעתי שיש אפשרות כזאת...

ב. אם אמא לא צלולה אפשר ואולי אף צריך למנות לה אפוטרופוס. צריך להביא לה קודם כל רופא שיאבחן אותה. אם הוא מאבחן שהיא לא צלולה צריך להגיש בקשה לבית משפט ואז ימנו לה אפוטרופוס חיצוני וכל ייפויי הכוח שלה יבוטלו. אז לפני שאני מתלהבת מהרעיון קודם כל צריך את האיבחון. יתכן ויאבחנו שהיא צלולה. וגם אם יאבחנו שהיא לא צלולה יתכן שאחותי תמונה לאפוטרופסית בלעדית אבל זה בכל זאת יותר טוב מאשר המצב של היום שהכל אצלה והיא יכולה להשתולל עם הכסף והרכוש של אמא כאוות נפשה. אפשר כמובן אפוטרופסות משותפת אך ככל הנראה במצב שלנו ימונה אפוטרופוס חיצוני.

בכל מקרה 2 האפשרויות לא נראו לי בנסיבות של היום. אולי יכולתי לקחת את אמא לבנק אבל עכשיו אני לא יכולה כי הכל התפוצץ. ואני גם לא אביא לה רופא. רופא גריאטר שיאבחן אותה. אני אמרתי שהיא לא תראה אותי עד שהיא לא תפתור את הבעיה אז היא לא תראה אותי. גם להפוך אדם למעמד חסוי זה לא דבר פשוט. אולי אחותי יכלה לעשות את זה לאבא אך אני לא מרושעת כמוה. דסכסתי על זה עם ע׳ בסוף אמרתי אפנה למשרד הרווחה. אל תפני לרווחה אמר ע׳

ובכל זאת פניתי לרווחה  118. הרי עיצה זו רק עיצה ואני לא חייבת להקשיב.  אני מכירה את הסיפורים של ע׳ עם משרד הרווחה, אלה הסיפורים שלו. לא שלי.ענה לי בחור חביב בשם אייל ספרתי לו שאמא נמצאת בבית אבות בית החלמה, אין לה שם כלום לא צקים לא תעודת זהות אם היא צלולה זה צריך להיות בידיה ואני לא צריכה לרוץ בכל בית האבות אחרי צק בשבילי שאחותי רושמת, ואם היא לא צלולה שיביאו לה אפוטרופוס. בינתים היא נחשבת צלולה וכל הדברים האלה צריכים להיות בידיה לא בידי אחותי. אחותך רוצה להשתלט על כל הכסף והרכוש של המשפחה? שאל הבחור. היא כבר השתלטה - אמרתי. טוב, אני ארשום דוח הוא אמר ואעביר אותו לסניף שמטפל בה.

למחרת התקשרה העובדת הסוציאלית של אמא. היא התנצלה שהיא היתה בחופשה ארוכה. היא אמרה שלפי חוק הסיעוד אמא עברה לטיפול עובדת אחרת אבל היא רוצה לשמוע מה יש לי לומר ומה קרה. ובכלל מה עם אמא. אמרתי שאמא בבית החלמה. מה היא עוד בבית החלמה? למה ככ הרבה זמן. אני לא יודעת... ואיך קרה שכל הרכוש שלה אצל אחותך? ואז ספרתי לה על הקומבינה. איך אמא רצתה לעבור דירה בגלל הרגל ואיך אחותי רשמה את הדירה על שמה ואמא השכירה את דירתה ומשלמת לאחותי שכר דירה וכרגע אמא בבית אבות והמפתח אצל אחותי, כך שכל הרכוש של אמא בידיה.... זה סיפור לא פשוט, אמרה העובדת....

....ואז עלתה לי בראש אפשרות שלישית. אמא צריכה לחזור הביתה. אז הכל יהיה בידיה. לא בידי אחותי. אין שום סיבה שהיא תהיה בבית החלמה. אפילו לעובדת זה תמוה. לאחותי זה נוח, כי הכל בידיה, היא גם יכולה להשכיר את הדירה ולקבל שכר דירה מאמא ומעוד מישהו ובינתים היא משלמת 10000 שקל לבית אבות מהחשבונות של אמא... ובעצם גם זאת קומבינה. אמא צריכה לחזור הביתה ולקבל עובדת צמודה 24 שעות ביממה. נראה שאמשיך עם הרווחה... אבל גם את האפשרויות האחרות אפשר לקחת בחשבון. זה לא מבוי סתום....

...ויש עוד אפשרות אחת... לעזוב הכל. בין כה וכה שום דבר טוב לא יצא מהשתיים האלה