זה היה הלילה האחרון של סוסון ים הקודם שלי... היחסים עם הבעל היו על הפנים. התכוננתי בסוף השנה לעזוב אותו ולחזור ארצה. היתה לי כבר תוכנית די מעוצבת. היה לי איזה סטוץ לפני כן שהסתיים באופן לא נעים. הייתי די אומללה. גנבו לי גם ארנק עם 200 $, הילד איבד שעון... הלכתי לישון לידו ואמרתי 'רק אתה נשארת לי , אותך לא יקחו ממני לעולם תמיד נשאר ביחד'. למחרת הוא כבר לא היה.... היום לפני 16 שנה.
את מה שקרה באותו יום ארור התחלתי לספר כאן.
זה היה יום רגיל לחלוטין, לא היתה לי שום הרגשה ושום תחושה לגבי מה שעמד לקרות...
עד שקבלתי את אותו טלפון ארור משליח העליה: 'הבן שלך נפל מאיזה חלון'
לא חשבתי שקרה משהו רציני. JCC זה בניין בן קומה אחת. מה כבר יכול לקרות שם.
'אני באה' אמרתי.
באתי עם האוטו, ראיתי התקהלות, התקרבתי, אמרו לי לא לבוא לשם אמרתי אני האמא.
סוסון שכב שם על האספלט, בוכה. אמרתי אמא פה הוא לא הגיב. הוא עשה פיפי במכנסיים ודם ירד לו מהאוזן.
זו לא היתה קומה אחת. הוא שכב במגרש החניה ודווקא שם היו 3 קומות. פרמדיק טיפל בו ואני שאלתי מה קרה? עדיין לא חשבתי שזה רציני. סיפרו לי שהוא נכנס לכיתה אחרי ההפסקה. ילדים שנכנסו אחריו התפלאו לא לראות אותו. הוא התיישב על החלון, נשען עליו, החלון היה פתוח, דבר שלא נהוג באמריקה, הוא לא שם לב, נשען על הרשת הרופפת ונפל למטה.
מסוק פינה אותו לבית החולים לילדים.
אני עליתי לכיתה ממנו נפל... אולי לא קרה לו כלום....זה לא כלכך גבוה...
איליין ושליח העליה לקחו אותי לבית החולים. הם היו מאוד מודאגים ואני נדבקתי מהם...
'הוא סובל מפגיעה מוחית' אמר הרופא שיצא מחדר ניתוח 'יש לו פגיעה בגודל כדור גולף'....
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
היפהפיה הנרדמת@