הכל חדש ונוצץ

באסה באסה באסה. אז טראמפ הלך. איזה ביזיון. אובמה המנוול המשיך לקדנציה שניה. טראמפ לא. טוב מה אפשר לעשות. היה לנו תור זהב של 4 שנים. עכשיו נחזור לאפרוריות. שוב 2 מדינות ל2 עמים ללכת ולטחון מים. הרי 50 שנה זה לא הולך למה שעכשיו ילך. אולי גם ביבי ילך. והמדינה הזאת גם תלך. 

טוב איך שאמרתי עם הבחור שום דבר טוב לא נמשך לנצח. אם לא זה יהיה משהו אחר. תמיד אם קורה משהו רע קורה גם משהו טוב. תמיד אם קורה משהו טוב קורה גם משהו רע. היה לנו טראמפ והיתה קורונה. אז לא יהיה טראמפ. תודה על מה שהיה ועכשיו נמשיך הלאה. 

אתמול בא בני הצעיר עם חברתו

3 חודשים לא התראינו

הם באו עטויי מסכות ובקשו שגם אנחנו נעטה. נענינו. זה היה מראה מצחיק. סוריאליסטי. 

הם הביאו איתם את החתולה שלנו. זאת שחרבנה במדרגות עד שנשברתי ומסרתי לו אותה. 

היא חזרה. אבל לא כמו שהיתה חיה אצלינו ברצף. היא רצתה לברוח בהתחלה. נרגעה. אבל היא לא שובבה כמו קודם. היא לא מטפסת לגובה על כל דבר. אולי יקח לה זמן לחזור אבל אין לה מספיק זמן כי הם יקחו אותה חזרה

גם החתולה שנשארה אצלינו ליצ׳י השתנתה קצת ואנחנו שינינו את היחס אליה. זאת עזבה את הבית. זאת לא עזבה מעולם. 

כך חשבתי גם על ישרא. ישרא חזר אבל לא בדיוק כמו קודם. חלק מאיתנו המשיך לכתוב בפלטפורמה אחרת, התרגל. נראה מוזר לכתוב כמו פעם. אולי נחזור אולי לא. בטוח שלא כולם יחזרו. 

גם בעל האחוזה מצפה שהכל יחזור ויתפקד כמו פעם. זה כנראה לא יקרה. 

וגם אנחנו כולנו מצפים שהעולם יחזור כפי שהיה לפני הקורונה. הוא עדיין לא למרות שחשבנו שהכל בסדר. שוב יש חולים. אנחנו בכל מקום עם מסכות. רוצים לחזור אך מי שלא שומר על ריחוק חברתי נדבק במחלה. כך היה בבתי הספר. חזרו ללמוד חזרו להיות יחד לא שמרו על ריחוק חברתי ונדבקו במחלה. עכשיו נראה מה קורה עם המסיבות וההתקהלויות ההמוניות. רצינו לחזור לשיר לא חזרנו

ככה זה. אין דרך חזרה. מי שממציא עצמו מחדש זוכה

הפוסט הזה קצת עצוב

טוב יש קצת זמן סוף סוף

בימים אלו אנו מציינים 40 שנה לביקור סאדאת.

אני זוכרת את ההתרגשות. אני גם זוכרת מה קרה אחרי הביקור

דומה כי הביקור בלבל את כולם

עד אז היינו בטוחים שלא יהיה שלום וההבטחה שטחים תמורת שלום היתה באויר. הרי לא יהיה שלום ולא נצטרך להחזיר שטחים.

והנה הוא בא. והיו לו דרישות ואנחנו בסופו של דבר מלאנו אחר כולן.

קודם עשינו אחכ חשבנו.

האם זה טוב להחזיר שטחים תמורת שלום? ולמה להחזיר שטחים? אין שלום בלי להחזיר שטחים? נלחמנו על השטחים האלה. הרבה חיילים איבדו את חייהם. איזו מדינה עושה זאת?

אבל כאמור הבטחנו. והבטחות צריך לקיים. אכן סיבך אותנו הסאדאת הזה. לא היה לנו זמן לחשוב וכך החזרנו שטח אחר שטח. רק את עזה הוא לא רצה.

זו היתה רק ההתחלה. 

10 שנים אחכ יצאו הסכמי אוסלו. שלום עם ירדן ושוב כמו שסאדאת לא רצה את רצועת עזה חוסיין לא רצה את הגדה. ואז הוקמה הדבר הנורא הזה שנקרא הרשות הפלסטינית. כמו שראו הקמת הרשות הפלסטינית ונתינת נשק בידיהם היתה טעות נוראה. יתכן שרבין רצה לחזור בו מן ההסכם אבל הוא נרצח. הרצח המם את כולנו. ימין ושמאל. אבל עד שהימין התחיל לחשוב מה קרה כאן השמאל תפס פיקוד. נראה שהימין עדיין מבולבל מאז הרצח. והשמאל מצליף בו בקביעות. אין לימין מנהיג. ואם יש אז הוא מבולבל תועה ועדיין מחפש את הדרך. השמאל מבחין בחולשתו. כל יום חקירה כל יום נסיון להפלתו. הוא רק שורד. השמאל מתקיף והוא שורד. רבים עזבו את דרך הימין. כי למעשה אין לו דרך. קחו למשל את חיים גורי שהיה איש ארץ ישראל השלמה ועכשיו הוא איש שמאל.

אני מסתכלת על הצבא שלנו. צבא מוסרי. הכי מוסרי בעולם. ממתי הוא מוסרי? בימי רבין הוא לא היה מוסרי. הוא היה צבא לוחם שמגיע להשגים. ממתי אני שומעת על חפים מפשע או בלתי מעורבים שאסור לפגוע בהם? לפני רצח רבין לא היה דבר כזה. היום מחבל הוא קודם כל בנאדם. אחכ אויב שבא להרוג. מה קרה לנו? מה קרה לצהל? מה קרה פה בכלל. רבין נרצח והותיר את העם הזה ללא מנהיג. כל הרעות החולות האלה קרו מיום הרצחו. בימים שהנשיא לא חונן חייל שהרג מחבל רוצח אני מתגעגעת לרבין.