הכל חדש ונוצץ

אנחנו נראה להם

אנחנו נשנה את המציאות

אנחנו נכבוש את עזה

אנחנו נכתוש אותם עד דק

אנחנו נקים מחדש את גוש קטיף

אנחנו נחזיר את גלעד שליט הביתה

מלחמת ששת הימים קמה לתחיה...

אחרי 22 יום של לחימה הפסקת אש חד צדדית

שוב מהלך חד צדדי כמו הנסיגה מלבנון

כמו ההתנתקות

מה נהיה?

3 אזרחים הרוגים

10 חיילים רובם מאש כוחותינו:

2 בני מיעוטים, אחד בדואי אחד דרוזי

2 מירושלים

2 מתנחלים

1 מבאר שבע

1 קיבוצניק

1 אני לא זוכרת מאיפה - מערד

1 מחולון, הכי קרוב לתלאביב

ילד אחד פצוע קשה בראש

1000 ומשהו הרוגים פלסטינים

ולמרות הכל קשה לעמוד מול דמעותיו של הרופא שמקונן בעברית על 3 בנותיו

זהו. זה נגמר.

נגמר?

עדיין יש גראדים, עדיין יש קסאמים

ציר פילדלפי פתוח להברחות

לא כבשנו את עזה

גלעד שליט רחוק מהבית יותר מתמיד.

לא נדבר עם החמאס

מוברק והאמריקאים יערבו לנו

הם ידברו איתו

ברוגז ברוגז לעולם שולם שולם אף פעם

אם יהיו שוב קסאמים אנחנו נראה להם

אהוד ברק ואולמרט מהללים את עצמם

יאללה ציפי בחירות

דפקנו את נתניהו

הו הא מה קרה

הליכוד אכל אותה

הו הא מה קרה

הליכוד אכל אותה

עוד לא גיבשתי דעה על המלחמה הזאת.

אחרי הכל בניגוד למלחמת לבנון אני נמצאת בצד השקט של המלחמה. ושכך ישאר. אני יכולה לכבות את הטלוויזיה ולשכוח ממנה. אני יכולה לשבת בארומה כמו התלאביבים במלחמת לבנון שיצא עליהם קצפי ולהבין. להבין את הצד השני. את הצד הזה שישב בארומה בחוסר איכפתיות. שהרי הוא לא היה בסכנה. להבין למה כולם היו אדישים שהרי הם לא ידעו כלום. כאשר נפלו גראדים על באר שבע שמחתי לשמוע שאף אחד לא נפגע וזה הכל. אילו לא הייתי יודעת מה זה לחיות תחת צל גראדים או קטיושות ואזעקות הייתי עוברת לסדר היום. אצלנו במלחמת לבנון סגרו את העיר. אין יוצא ואין בא. אבל מרחוק מי יכול להרגיש את זה? מי יכול להרגיש את הפחד הזה?

אבל כשחיילים נכנסו ללבנון והתחילו להפגע כל הארץ נרעדה. עכשיו אני נרעדת מזה. מהכניסה הקרקעית לעזה. אני הבעתי פליאה איך שזה שאזרחי ישראל בוכים על חיילי צהל שנפגעו ואינם בוכים על אזרחים. ואני עכשיו עושה את אותו הדבר. אני שומעת שצהל נכנס לפעולה קרקעית נעשה לי רע, אני שומעת שיש נפגעים נעשה לי עוד יותר רע וכשיש הרוגים זה נורא. אני חושבת על חיים שנקטעו, חייו של החייל, חייו של בני משפחתו ולא משנה מאיזו אש הוא נפגע. וזה כואב. אין לו מקלט או ממד או מרחב מוגן בעת מלחמה. כן, אני כמו כולם. דואגת לחיי הילדים שלנו. החיילים שלנו. הילדים שמשלמים בחייהם כדי שאני אוכל לשבת בשקט בארומה.

לא לא , אני לא אשב בארומה. עד שזה יגמר. יש גבול.

8.1.09  רק דיברתי. עוד לא למדתי לשתוק כשהכל בסדר? אני והפה הגדול שלי.

קטיושות בנהריה