הכל חדש ונוצץ

אתמול הלכתי לבקר את אמא בבית אבות. כך אמרו לי לעשות וכך עשיתי, לפחות לפני הדיון ביחידת הסיוע. חששתי מאוד. ביום שישי הוציאו לי את התפרים והרופאים לא ממליצים לי להתקרב למישהו עם קלבסיאלה עמידה. השאלה כאן למי לשמוע לעורכת דין שאומרת לבקר כמה שיותר או לרופא שאומר לא לבקר. אז עשיתי מעשה ביניים. באתי עם כפפות ועם סוסון. אמא נמצאת שם בבידוד וזה אומר שהמצב מסוכן. לא נכנסתי לחדר. רק צעקתי מבחוץ שאני פה, עברתי ניתוח ואני לא יכולה להכנס, ולסוסון יש פצעים מאטופיק דרמטיטיס שלו אז גם הוא לא יכול להכנס. רק הצצתי וברחתי. מסכנה אמא, ככה לחיות... אשה ככ חברותית שאפילו אי אפשר כבר לבקר אותה.... גם אם היא היתה ככ רעה אלי כל השנים בכל זאת כואב לראות אותה ככה...

אחכ הלכנו לכוכב הקופים. נתקלנו בכמה תושבים מהדרום שסיפרו על האזעקות. כמה שמחתי לראות אותם פה הרחק מהאזעקות והפחד..... אבל אני כל הזמן הייתי לחוצה. למה הלכתי? הרופאים אמרו לי לא ללכת. אני סתם מסכנת את עצמי. נכון שהוציאו את התפרים והפצע סגור אבל מי יודע. למה לי לסכן את עצמי....

בערב הלכתי להפגנה של הימין. כך קוראים לזה . ימין? כל הארץ ימין. כל הארץ דגלים דגלים. הכחול לבן נראה בשטח יותר מאשר ביום העצמאות. ואיפה הם השמאלנים האלה שבאנו להראות להם מי הבוס כאן? המשטרה חוסמת כל אפשרות להגיע אליהם יותר שוטרים מאשר מפגינים שוטריםעם נשק רכובים על סוסים. בתחבולות עברנו אותם. אני אמרתי שאני רוצה לשים באוטו שישיה של מים וללכת הביתה אז נתנו לי לעבור. ואז בדרך הביתה מצאתי אותם את הערבים האלה והשמאלנים האלה מניפים דגל פלסטין ואיתם כרזות אדומות בערבית וקצת בעברית: יהודים וערבים מסרבים להיות אויבים. נו, את זה ראיתי גם במחאה החברתית. והם היו קומץ קטן של ערבים שהובאו באוטובוסים לעומתם נחשול גואה של הציונות במיטבה, משני עברי הכביש כאשר האדום תופס לו פינה קטנה והכחול לבן חוסם את כל הרחוב. שוטרים חוצצים בין 2 המחנות. וקצת אמירות אלימות שהבריחו אותי הביתה הפעם באמת. לא בא לי לחטוף אבן או בקבוק בראש וגם לא בא לי שהשוטרים ידחפו את כולנו אחורה ונהיה ערימה של כחול לבן

האחות שלי היתה בקהל. נעמדה קרוב אלי. מחר נפגש אמרתי לעצמי או שלא. אני כולי מוכנה לדיון הזה. היא תבוא? לא תבוא? מה נגיד אם היא תבוא? כבר עשיתי שיעורי בית... אה לא יצא מזה כלום אני אומרת לעצמי. משום דבר לא יוצא כלום.... ולמה היא בכלל עומדת בצד שלי? איזה מצלמה משוכללת יש לה, והיא נראית טוב ימח שמה ויש איתה איזה בחור די נחמד ימח שמה. אני שונאת אותה יותר מאשר את חנין זועבי. למה היא בכלל בצד שלי? ומה יהיה מחר? כלומר היום...

אני מחפשת בפייסבוק תמונות מההפגנה, לא רואים. בחדשות לא שומעים. מה זה הפגנה ככ גדולה ולא מדברים עליה בכלל? אוקיי הבנו, את המחאה החברתית סיקרו כי היא התאימה לאג׳נדה של התקשורת אבל הפגנה ככ גדולה של הימין מול קומץ השמאל. בידיעות הבוקר כתוב הפגנת התנגדות. שקרנים עלובים תגידו את האמת זו היתה הפגנת תמיכה. כל הארץ ימין רק התקשורת שמאל. אם שאלתי לאן נעלמו כל בוחרי הימין קבלתי את התשובה: הם כאן כל הזמן רק התקשורת מפמפמת לנו כל הזמן שמאל שמאל שמאל. מנותקת לחלוטין מהעם. נראה שהגיע הזמן לעשות משהו נגד התקשורת השקרנית הזאת. לשלוח את כולם הביתה. התקשורת היא אויב העם.....

נו ומה עם הדיון? שכחתי ממנו? אני מתכננת לעצמי כבר מה להגיד, מה ללבוש, אולי להחזיר את הכאפה שלא יראו את התפרים, לחפוף ראש, להוריד שערות ואז הודעה... הדיון לא יתקיים היום. אבא של העובדת הסוציאלית נפטר. נו טוב אותה עובדת סוציאלית מ2006 רק הפעם היא זו שלא באה. לא אחותי... בגלל המלחמה של אז... כמו שאמרתי לא יצא מזה כלום... כי ככה זה אצלי... אז מתי כבר אוכל לפתוח את הבלוג הזה. נמאס לי שזה ככה...

טוב הוא יהיה בתאריך אחר ואני ממש לא בונה עליו

ומהפייסבוק שלה, מישהו מהטיול: היי, איך היה לחזור למציאות? היה בסדר בעסק?

היא: עוד לא חזרתי.... אני בהתאוששות.... הכל נפל עלי ביחד ולא זיהיתי מי נגד מי.... העסק גם כן בהתאוששות... א...ב.....ללל.... היה שווה הכל....

שבת היינו בנירוונה. חוף נירוונה. נזכרנו איך ב2006 החוף היה סגור הים היה סגור הכל היה סגור. גם ביום אחד של הפסקת אש הים היה סגור מרוקן ומיותם. זכרתי את הפחד לצאת מהבית אפילו מרחק מטר. אז לא היתה לנו כיפת ברזל. כל קליעה בול. אני זוכרת את המיקלט. כל אזעקה הקפיצה אותנו לשם. היו לי אז ילדים קטנים וכל ציוץ היה מפחיד. ישבנו שם כל השכנים כולל כלב אחד וחתולה אחת. שחורי שלנו. וחשבתי שעדיף להשאיר אותה בבית מאשר להושיב אותה במיקלט עם כלב אבל האוסטרלי שלי חשב אחרת. פעמיים ברחתי מהאיזור. 

דבר אחד קשה לי לשכוח. את התלאביבים בארומה. לא מבינה, אנחנו אותה מדינה, אנשים נהרגים פה ולכם לא איכפת שום דבר? שום דבר? שום הזדהות שום סולידאריות? חכו חכו.

והזמן שלהם הגיע. אני יושבת בנירוונה הם רצים למקלטים אבל אנחנו לא תל אביבים אדישים. למרות שלא קורה כאן כלום שקט כאן. למרות שלא קורה כאן כלום לא הכל כרגיל כאילו אין מחר. היו הרבה מקומות פנויים בנירוונה ובשאר המסעדות על החוף. אנחנו זוכרים שלא רק תלאביבים רצים למקלטים גם תושבי שדרות באר שבע אשדוד אשקלון ראשון נס ציונה רחובות ואין לנו בליבנו עליהם שום דבר. אנחנו מזדהים עם סבלם עם הפחד ומייחלים שזה יסתיים בשלום ובמהרה.

הרבה על המלחמה הזאת אין לי מה לומר. כבר היו לנו מלחמות כאלה. מלחמות ראווה ללא שיניים, מלחמות מתוכננות ומתואמות בין המימשל האמריקאי והשפן הקטן קרי ישראל. אני רק שואלת מה התוכנית האמיתית אחרי כל הבבבבבבבב הבלתי פוסק של התקשורת. מסתמן לי ואף אמרו את זה שהאמריקאים רוצים להפיל את שלטון החמאס בעזה ולהכניס לשם את הבובה שלהם אבו מאזן וכמובן להכנס לשם בעצמם. גון קרי שוב מתקרב לאיזור. הרי אם היינו רוצים תוך יום עזה היתה בידינו כמו במלחמת ששת הימים. אפילו אין להם שם צבא כמו אז. אבל כל היום בבבבבבבבבבב ואנחנו כרגיל מריונטות. לא יודעת אם נתניהו בעד או נגד התוכנית, את זה אנחנו נראה בקרוב. צר לי רק על מי ששילם בחייו בגלל המשחקים האלה ומי שנפצע ומי שחרד. חוץ מהתל אביבים. צר לי על הבחור שנהרג במחסום ארז, כל אבידה מקרבינו היא כאב לב.

***

את הקטע הזה כתבתי לפני כמה ימים והשארתי בטיוטה. הוא נראה לי רלוונטי להיום לאור הכניסה הקרקעית והחייל שנהרג. נקווה לטוב. נקווה שהוא לא נהרג לשוא. אני נגד כניסה קרקעית ללא מטרה ברורה שמשרתת את האינטרסים שלנו. קרי כיבוש עזה מחדש סיום ההתנתקות והקמת הישובים. אפילו תושבי עזה מעדיפים כך. לזכור שתפקיד התקשורת היום כפי שאמרה איילה חסון היא יצירת דעת קהל. לא הקשבתי לכל הבבבבבב הזה אבל ראיתי תגובות פופוליסטיות בעד כניסה קרקעית. אז נכנסנו.

18 יום טירטרה לנו התקשורת במוח. והם בכלל היו מתים. 18 יום שיגעו לנו את השכל והם ידעו שהנערים מתים. הם שמעו את הקלטת, צעקת המוות האחרונה המצמררת של אחד מהם לא הותירה ספק עוד מהיום הראשון. השאלה למה למה הציפו אותנו בהתקפת מלל חסרת תקדים כאשר האמת ידועה. התקשורת חגגה עלינו. מישהו אמר משהו וכל הפייסבוק זעק, מישהו אחר אמר משהו אחר ושוב הפייסבוק געש ורעש. אני בטוחה שמי שהמציא את המלל הזה ישב וצחק. העם הזה עושה בדיוק את מה שאנחנו רוצים. העם יוצא מכליו. קול הרעם מנווה אילן

אני לא יודעת מי נתן את ההוראה ולמה. אני מרגישה כמריונטה בידי האח הגדול. אני לא יודעת אם אלה השלטונות, אם התקשורת עצמה על כל גווניה ואולי זה שוב גורמים זרים כמו ידידתינו הגדולה ביותר, הקרן לישראל חדשה קרן פורד היא שמחוללת את המהומות האלה. מי אומר ליונית לוי מה להגיד. יקומו נא הנערים וישחקו לפנינו, לא הנערים הנרצחים, אנחנו, תושבי ישראל מימין ומשמאל. למה לא ליצור פירוד בעם פרובוקציות על שום דבר. חנין זועבי אמרה משהו וכולם משתוללים מי זה שהחליט לצטט את חנין זועבי. הרי היא לא חשובה רק יש כאלה ששומעים חנין זועבי וקופצים כמו קפיץ. כמו הסודאני במערכון של איינשטיין. כך אפשר לסכם את פרשת הנערים הנרצחים לולא אותו סייפא על אותו נער פלסטיני שנרצח בנסיבות עלומות אך כבר התקשורת מכוונת לכך שיהודים רצחו אותו. אני לא מאמינה שיהודים רצחו אותו. הכל מגמתי. כל מה שמתפרסם בתקשורת מגמתי, לא אמין ובקיצור עובדים עלינו. עובדים עלינו עבודה עברית או עבודה אמריקאית. קשה לי שלא לחוש את המגע הצונן של ידידתינו הטובה בעולם, מי שחוללה מהומות במצרים סוריה עיראק לוב תונסיה בכל הפרשה. יום עצמאות שמח אמריקה אבל אולי תתני לאחרים להיות עצמאיים. הרי שכחנו כבר מי אנחנו למה באנו לכאן ומה אנחנו עושים כאן. לא להגיב, להתאפק בלה בלה. הם רוצים שנגיב הכי חזק שיש. הם יודעים שנגיב. הם שולחים את הנציג שלהם שימון פרס לומר אל תנקמו. לא , אין לנו בעיה, אחרי ששלהבת את היצרים שלנו אתה אומר תרגעו, תרגעו. אל תהיו כמוהם. לא, לא אנחנו נקמנו. אנחנו מעולם לא חטפנו מישהו ורצחנו על רקע לאומני. מקסימום כתבנו מוות לערבים. זה הכל. הכל כדי לעצבן, להפריד. מי יודע מה מסתתר מאחורי זה....

אולי התוכנית האח הגדול היא דוגמה קטנה. כן להם יש אח גדול אחד קטן ולנו יש אח גדול אחד גדול וזה אותו הדבר 1984 כבר כאן. הכניסו לשם את הפרובוקטור הגדול מנחם בן כדי לעצבן את כולם. לעצבן את השמאלני לעצבן את הימני לעצבן את ההומו לעצבן את הפקצה ללחוץ לכל אחד על היבלת בדיוק מה שעושה לנו התקשורת. משחקת בנו משחקת ברגשות שלנו מוציאה מאיתנו את כל הרע.  את הנקמנות את התבוסתנות את הזעם את האיפוק את ההומניות המזויפת את ההתחסדות את הפחדנות את הקינאה את השינאה את העצב. כן, הם יודעים את זה. מאז המחאה החברתית הם עושים את זה. וגם עכשיו. גם כרגע. רק להקשיב למיבזק של טלי מץ, הפגנות למען איפוק בהשתתפותה של זהבה גלאון וחבריה, חיילי צהל שדורשים נקמה נכנסו למחבוש, על יסוד הדמוקרטיה וחופש הדיבור בשדרות יורים ויורים ויורים ואנחנו רק נגיב. והבחילה רק גוברת. הרי ידוע שרוב העם בחר ימין אבל התקשורת לא תחמיץ שום הזדמנות לעצבן את רוב העם. פופוליזם במיטבו. דרושה ועדת חקירה כדי לחקור את פעילות כלב השמירה של הדמוקרטיה או יותר נכון היטלר החדש. לפני שיהיה מאוחר. או שזה כבר מאוחר. האינתיפאדה השלישית התחילה והכל בזכות אנשי ערוץ 2 המזוככים. יונית לוי, עודד בן עמי, דנה וייס... או שמא סוף סוף הצליחה ארהב להבעיר פה את השטח כמו במצרים סוריה עיראק לוב תימן....

ובחזרה למונדיאל אסקיפיזם זה טוב

אם נפרדנו מחרא הצליאני

הרי לצרפת יש שחקן שהוא כמעט שופט

בן זמה

גם מניימר נפרדנו בנסיבות לא ככ נעימות. שבר בעמוד השדרה