הכל חדש ונוצץ

הה כמה טוב לרדת לארוחת הבוקר בבית מלון. אני כבר מתגעגעת. ללחמניות הקטנות עם הנקניק, לביצה המקושקשת, ליוגורט, לקפוצ'ינו, לאנשים. אני בדכ' לא אוכלת דברים כאלה לארוחת בוקר ואף אחד לא מכין לי.

ההה הייתי עכשיו בטורינו איטליה עם המקהלה במסגרת אירופה קנטט

קצת מהאוירה

היו לנו סדנאות, הופעות, טיולים, וטיול אחד שיצאתי אליו לא במסגרת.

הסדנא היתה הפעם בנושא שירים בלטיים, שירי עם מלטביה, ליטואניה (ליטא), אסטוניה, בשפות המקוריות שכמעט אף אחד לא מדבר

המנצח על הסדנא היה בחור חביב בשם אינץ. בחור צעיר חתיך בעל קול עמוק. כולנו התאהבנו בו. מי שתכנן לברוח מהסדנא כי זה פשוט ולא מעניין עד מהרה ביטל את התוכניות האלה.

2 הופעות של המקהלה היו לנו. האחת במרכז לשלום, מקום שהיה פעם בי"ח לכלי נשק והשניה בכפר מרוחק שמאוחר יותר אומר את שמו,  varalo שעתיים נסיעה מטורינו. זו היתה חוויה מהסרטים. נוף מדהים צפון איטליה כמובן ואווירה מחשמלת

זקני הכפר כבדונו בארוחה דשנה, היו שם עוד 2 מקהלות וכשלבנו טוב ביין אדום איטלקי משובח פצחנו בשירה אדירה של va pensiero . אין דברים כאלה.

הופענו שם בכנסיה מפוארת כשהרפרטואר שלנו בעיקר ישראלי.

2 טיולים היו לנו האחד לארמון  venaria של בית סבויה

היו שם מקהלות מכל העולם. בתמונה רואים מקהלה איסלנדית

על הטיול השני כבר סיפרתי

וטיול נוסף שלא במסגרת לאגם קומו

לקחתי לבדי רכבת למילנו משם לקומו. רכבת חזירים. חום אימים בלי מיזוג אוויר. כן, תבכו תבכו. תציתו את עצמכם. אתם לא יודעים כמה טוב כאן. משם אוטובוס לבלג'יו, התרחצתי באגם, כן, המים לא קרים וחזרתי אחרי שהסתבכתי קצת למלון הקטן והחמוד שלנו בטורינו. המיקום של המלון יוצא מן הכלל ושמו דוק מילנו.

בערב האחרון היה קונצרט סיום של הסדנא שלנו וכבר יש קליפ. הפעם רואים אותי במלוא הדרי. מי שמכיר יזהה

זה היה קצת על קצה המזלג

פרס האוסקר יחולק היום.

אני לא אהיה שם

פעם כמעט הייתי שם. בלי צחוק, הגעתי הכי קרוב שאפשר

זה היה במסגרת הטיול האחרון. ביום האחרון לטיול היינו ב LA . הלכנו לישון במוטל לקראת החזרה בטיסה לוושינגטון. אותו ערב התרחש הטקס 25.3.1991. אין לי מושג למה לא הלכתי לצפות בכוכבים על השטיח האדום. באמת שאין לי מושג, הייתי קרובה לשם מרחק פסיעה והחלטתי שזה לא מעניין אותי. לא מבינה למה החלטתי שזה לא מעניין אותי.

דווקא התעניינתי בכוכבי הוליווד, הלכתי לראות את הסמל הגדול של הוליווד, הייתי ביוניברסל סטודיוס, הלכתי לבברלי הילס לראות איפה הם גרים ולפי מפה ידעתי איפה כל אחד ואחד גר, קיוויתי שמישהו יצא מביתו ויעשה לי היי, אבל הכל היה ככ שקט,

הלכתי לצפות בהקלטה של תוכנית טלוויזיה, זוכרת שעברתי ליד ביתה של ליז מונטגומרי האגדית, מכל כוכבי הוליווד אני זוכרת דווקא שעברתי ליד הבית שלה. אולי אחד מהבתים האלה הוא שלה, אני כבר לא זוכרת, אולי גם של ג'ולי אנדריוס, ג'ק ניקולסון, רוברט דה נירו.

ליז מונטגומרי האגדית התפרסמה בסדרת הטלוויזיה bewitched סדרה נהדרת , מעלה חיוכים נוסטלגיים, מי שלא מכיר בקשה

 ומנגד הסידרה הזאת שפחות אהבתי

קצת נסחפתי...

אניווי תחת זאת העדפתי לשהות במוטל ההוא, לצפות בטלוויזיה, נראה לי שהתקשורת עסקה אז בהכאת כמה שחורים עי שוטרים לבנים ופרשת או גיי סימפסון התפוצצה. גם לא הרגשתי שהחמצתי משהו, האוסקר נראה לי הדבר הכי משעמם בעולם, גם מדונה על השטיח האדום, כאילו מה זה מעניין בכלל לראות את מדונה עם שמלה משונה, וגם הטקס עצמו שנמשך כמה שעות כמו עינוי סיני כאילו מה זה הפרס הזה על עיצוב תלבושות או צילומי רקע. ואיש נרגש שאיש לא שמע עליו מודה לכל השושלת המשפחתית שלו. אפילו לא ראיתי אותו בטלוויזיה גם אם הוא משודר שם בשעות נורמליות

קצת מצטערת היום שלא הייתי שם. לפחות היה לי מה להראות לחברה'

והיום, עוד כמה שעות שוב זה יקרה

מבין המועמדים השנה ראיתי את היורשים

ובהצלחה לנציגינו שהפעם לשם שינוי לא הביאו סרט שדן בסכסוך הפוליטי שלנו 

אכן  יש לנו במה להתגאות