הכל חדש ונוצץ

אתמול הלכתי לגראנד לעשות משקפיים. עוד משקפיים.

זה זמן מה אני מרגישה שהראיה שלי לא ככ איאיאי

לא מזמן בדקתי את הראיה לרשיון, החלפתי זוג משקפיים כי נשרט, היה הכל תקין

ובכל זאת הרגשתי שזה לא זה

יש לי קצת סחרחורת בהליכה, אני לא יודעת כבר אם טוב יותר עם משקפיים או בלי, קרוב זה בסדר, רחוק אני לא רואה טוב עם שום משקפיים

אז בדקתי

לא טוב. מסתבר שיש לי התחלה של קטרקט לשתי העיניים וכדאי לראות רופא. יתכן שצריך ניתוח בעיניים להחלפת קרנית.

אוי לא. רק לא זה. ניתוח. בהתחלה חשבתי יאללה אני הולכת לניתוח

אבל לאט לאט התגנבו מחשבות אחרות: מה? אני הולכת לניתוח? לא ולא. אני כבר הייתי בניתוחים. כולם לא הצליחו. נכון שכל יום עושים ניתוחים ואנשים יוצאים מזמ בשלום, אחותי למשל עשתה ניתוח הקטנת חזה וזה יצא טוב. גם עם הפנים יצא לה טוב. לא מזמן הבוסית של המקהלה עברה ניתוח בגב. גם יצאה מזה בשלום. אבל אני לא. אני עשיתי ניתוח באצבע ועד היום האצבע עקומה. גם הטיפול באירוע המוחי היה כשלון חרוץ. סהכ הייתי מאושפזת 4 ימים. לכל אחד זה היה עובר, הרי באתי בזמן ויכלו לתת לי אינפוזיה שהיתה מוחקת את כל הסימנים כפי שקרה לרבים וטובים כולל בוז׳י הרצוג. לא, אני לא עושה ניתוח. אצא ממנו עיוורת. לא רוצה.

זהו.

יושבת אני בבית. החורף כבר כאן. אין לאן ללכת.

נקיתי קצת אורוות. לא כל האורוות.

קצת מוגזם לנקות את כל האורוות.

הן גם מתנקות מעצמן.

שבועיים אני כבר כאן. עדיין תוהה עדיין מבולבלת.

איך זה קרה באמצע החיים. למה זה קרה? איך מי מה

אבל לא יענו לי על זה. מוטב שאמצע מהר את הדרך. אחרת אלך לאיבוד.

אני יכולה לנהוג? לא אני לא יכולה. איך לכל הרוחות אנהל את החיים בלי לנהוג

זה יעבור מהר? אני לא יודעת.

אני מגיעה הביתה מבית החולים. לא יודעים שבכלל קרה לי משהו

מבלבלים לי במוח כרגיל.

עזבו אותי אני כבר לא. אבל אולי כן. אני לא יודעת

במקהלה מודאגים. באים לבקר אותי, אני חושבת שאני יכולה לבוא. אם אני רק אמצא מישהו שיקח אותי. אין בעיה. הם יבואו. הם באים. אוספים אותי להופעה. לא נראה לי שהם ישובו. קשה לי וקשה להם.

אני הולכת לבריכה של הטכניון. בתחבורה ציבורית. נראה שהבעיה יותר חמורה מסתם אין לי אוטו. לא נראה לי שאבוא יותר לשם.

אני הולכת לקופ״ח. זה הכי קשה. שם אני הכי מבולבלת. גם האקס שלי מביא אותי לקופח. זה כבר יותר טוב אחכ נוסעים לים. מחר הןא כבר לא יהיה כאן. חוזר לארהב. גם לים לא אלך יותר. חורף, קר הקיץ נגמר. ובכלל יש לו כבר חברה חדשה.

אני הולכת לפיזיותרפיה. פוגשת אותי הפיזיותרפיסטית. כן, ההיא משנה שעברה. מה קרה לך היא שואלת. אני לא צריכה לדבר. הכל ברור. אל תבואי יותר לא צריך. היא אומרת. יש לך עכשיו בעיות יותר קשות מהאצבע. 

במייל כבר מוכנה עבורי הויזה לאוסטרליה. לא אשתמש בה.

זהו הכל נגמר

אני חושבת על אמא. לא היא לא יכולה לעזור. ואחותי המנוולת. שרק היא לא תדע על המצב הזה....

לא מזמן היתה כאן שנת תשע

עכשיו זו השנה של בן זוגה תשעה

מקווה שתהיה טובה יותר

רק עכשיו אני מתפנה ומוחה את הזעה מהמצח

אוףףףף מה היה לנו השנה ובכלל

שנת תשעה התחילה ביומולדת הלועזי שלי

היום הוא יום הולדתי העברי. אל תחגגו לי אני לא חוגגת רק מציינת.

ועכשיו כבר סוכות. מה עושים בסוכות?

האמת יש מבחר כזה גדול שאני כבר לא יודעת ממה להתחיל, טיולים, פסטיבלים, אירועים.

טוב ערב החג היה מופע גשם

למעשה מופע אורקולי שטרם ראיתי כמותו. אולי בסרט מלחמת העולמות האחרון. הבהובים מנצנצים בקצב מטורף. הלכתי לראות, ברקים יפהפיים עוד מעט צילום (לא שלי) . מאוחר יותר גשם ברד ורעמים כאשר העננים כבר מתחילים להתפזר, השמש זורחת והתוצאה היא תאורה מוזרה של לפנות ערב. סוף העולם.

למחרת הכל עבר כאילו כלום. הים שקט בצורה יוצאת דופן דגל לבן, המים לא קרים ואפשר לשחות לנצח, מה שאי אפשר לעשות כל הקיץ.

בערב פסטיבל הסרטים. כמו כל שנה חגיגה חיפאית, סרטים, הופעות דוכנים ומבקרים מכל הארץ. היה מופע נהדר של 3 הטנורים הישראלים. בפסטיבל הסרטים יש כבר מסורת. אני פוגשת שם את האדם האחרון בעולם שאני רוצה לפגוש. והפעם זאת אחותי. הנה המפלצת אני אומרת לסוסון כאשר אני רואה אותה. היא נראית נפולת פנים ובורחת מאיתנו כמו מאש. אנחנו פורצים בצחוק, תסתכלו עליה... שנים לא פגשתי אותה באירועים ומקומות מסוג זה והשנה זו הפעם השניה. באסה

האמת האדם האחרון בעולם שאני רוצה לפגוש הוא דר ד׳. שעשיתי בסוף את הניתוח ולא אצלו. הוא זה שהמליץ לי על ניתוח והיה הוגן ומקצועי כלפי לאורך כל הדרך. נכון שהיתה לו מעידה קלה אך הוא חזר ממנה כשהגיע למרפאה שלו. הוא איש יקר ומוערך בחיפה ואני עכשיו בורחת ממנו. לא רוצה שידע שעברתי ניתוח אצל מישהו אחר. לא הייתי הוגנת כלפיו והפסדתי רופא טוב וחבר טוב. גם לבלקניצה אני לא באה בגלל זה. יתכן גם שאצלו הניתוח היה יוצא יותר טוב. הוא אמנם זקן ואולי ידיו רועדות והראיה שלו לא ככ טובה, אך הוא מנוסה יותר. בהרבה. ואולי ואפילו כמעט בטוח שראייתו וידיו תקינות אחרת לא היה עוסק ברפואה, רק שהושפעתי קצת ממה שאמרו לי המטפלות שלי עליו בפיזיותרפיה ובריפוי בעיסוק. ואולי הן סתם לא אוהבות אותו כי הוא קצת סנוב, מה שלי לא מפריע כלל.