הכל חדש ונוצץ

לפעמים המצב נעשה בלתי אפשרי. היום טווחנו 3 פעמים. אזעקות אזעקות אזעקות. היתה פגיעה בקרית אתא 5 פצועים אוטו שרוף בית הרוס. גם בשלומי היתה פגיעה ואחד נהרג על כביש 22. נדמה לי שהוא ההרוג הראשון במלחמה הצפונית. ואנחנו רצינו ללכת לים. מובן שנשארנו בבית אין יותר מידי אוכל ואין לאן לברוח. כרגיל רואים את אנשי המרכז הולכים לים כאילו אין מחר. ביידן סידר לנו את זה. הרי הם ישבו ותכננו את כל המבצע הזה. ביידן מכין לנו עוד הפתעות כמו מלחמה באיראן למרות שאנחנו כבר סחוטים. 

סוסון מתנהג זוועה. שר מוציא מילים חסרות משמעות לובש את הבגד למצבים מיוחדים כאילו שאני אשמה לו

גם ממנו שמעתי ציוץ. לא אישי. הוא העלה סרטון מהיומולדת 80 שלו. דווקא נחמד הפעם. גם אני מופיעה שם. לא הגבתי. אנשים מגיבים לו. נראה שהם בקשר איתו. מלחך פינכה שכמותו. הוא חבר עם רענן השמאלני הזה שהיה ראש היוצאים נגדו. די. נו. אנחנו גמרנו. מספיק. אבל זה עושה לי רע.  מצד שני הוא יודע שאני רואה את זה ולא מגיבה. גם לא אגיב עד אשר יתנצל שלא בירך אותי ליומולדת לא שנה טובה לא חתימה טובה לא חג שמח. נראה לכם? גם לי לא

בלתי נסבל הכל. אלעד אין קשר אסתי אין קשר ואם סוסון רוצה לנסוע ליוסי זה בלתי אפשרי. הוא בבית אבות בראשון. מה אני עושה פה אני לא יודעת

או. סוף סוף. ישראבלוג יותר לא עובד מאשר עובד וכל יום שונה מקודמו. עכשיו למשל סוסון נמצא בים ואני מודאגת כרגיל שהוא עדיין לא חוזר הביתה והיום יום שישי. היום היום הולדת העברי שלי. זה לא אירוע חשוב אבל לפעמים כדאי לנצלו. חיסלו את המנוול הזה סינוואר. אבל נזכיר שהחטופים עדיין לא חזרו תושבי הגליל והעוטף לא חזרו לבתיהם והכי גרוע שהחיזבאללה עדיין זורק טילים ומשבש לנו את כל החיים. אבל מה שרציתי לכתוב הוא על חג סוכות כמה אני בודדה. אין לי משפחה אין מה לעשות. הנה נירה יש לה משפחה גדולה והיא חוגגת. גם הוא יש לו משפחה גדולה אבל הוא שייך לזמן עבר. רק לי אין משפחה וזה מבאס. טוב התגברנו על זה פחות או יותר. נסענו אתמול לפארק אוטופיה והיה נחמד. 

אז מה. נעשה סיכום לעוד יומולדת? שנה שעברה היה קונצרט ואני הייתי חולה. גם השנה אני חולה. אני עכשיו בבית אבל בית החולים מבלבלים לי במוח. לא מצאתם כלום תעזבו. בין כה וכה רוב הצרות שלי נגרמות על ידיכם. הכל בגלל התרופות. אז תעזבו אותי. אני לוקחת את המינימום שלא מזיק. זהו. עכשיו אני שמחה על סינוואר דואגת בגלל סוסון ואת הקיטורים על הבדידות נשאיר לפעם אחרת

אני חולה. בית חולים. לא משנה למה. כרגע אני בבית צריכה לחזור לאשפוז. את יום כיפור עשיתי בבית ולא בטוח שזה טוב. היה עדיף שיניחו לי. שאהיה בבית חולים שאהנה מהטיפול. קצת נעים להיות בבית חולים שאין עליך שום מטלות. אבל שחררו אותי ביום כיפור כדי שאייל לא יהיה לבד. אף אחד לא היה יכול לקבל את אייל. לא יוסי לא אלעד. אז אני לקחתי את זה על עצמי. הוא היה יכול להיות לבד אם לא היתה ברירה. 

יום כיפור יום של מחשבות. לא יותר מידי. מה שהדאיג אלה האזעקות שהיו למכביר. חשבתי עליו כמובן. איך לא. איך הוא ברח ולא השאיר סימן. ובכל זאת מוטב כך. אין לנו שום דבר ביחד. הוא עם העניינים שלו אני עם העניינים שלי. קללתי אותה. לא יודעת אם היא גרמה לכל זה ולא יפה לקלל ביום כיפור אבל קללתי אותה. כמה היא שווה בעיניו וכמה אני. נשים אותם בצד. 

כרגע דבר אחר מעצבן אותי. שאני בבי״ח של קופת חולים ואילו ידיד אחר נמצא בבי״ח פרטי. יש לו כסף לי אין. הקנאה תטריף את דעתי