הכל חדש ונוצץ

היתה לנו שיחה אתמול. היא לא נעמה לי כלל. אני עכשיו יושבת ומעכלת. זה בלתי אפשרי. בלתי אפשרי. הוא רוצה להמשיך כפי שהיה. אבל אני צריכה להשתנות. איך להשתנות? לקבל כל דבר. כל דבר? לא. לא מוכנה. יש דברים שאני לא מוכנה לקבל. אני מקבלת מספיק. אני מכילה מספיק. עד כאן. את מענישה את עצמך - הוא אמר. אני מכיר אותך ואת אורח חייך. את רוצה לנסוע לחול. אז תקבלי את זה שאני לא איתך. לא אני לא רוצה לנסוע לחול. לא אסע איתך יותר. אני מענישה את עצמי בכך שאני נוסעת איתך. גם במקהלה לא אמשיך. מה יש לך לעשות חוץ מהמקהלה? לא יודעת

תדעי לך שהיחס שלי אליך לא השתנה הוא אמר. אבל שלי אליך כן חשבתי לעצמי....

עבר שבוע עברו שבועיים, אולי יותר. נעשו גישושים מ2 הצדדים. הם לא הובילו לכלום. יום אחד אני כועסת יום אחד אני רוצה לגרש את העננה השחורה הזאת שנחתה עלינו. הייתי בבר מצווה. היה בסדר. הוא הלך איתי גם לניחום אבלים. אני רציתי להפגש הוא אמר שאנחנו צריכים לשוחח. זה נראה לי כמו תרגיל התחמקות אבל אצלו אין לדעת. עד היום הוא עמד במילה שלו. שחור לי על הנשמה. הבוקר שוב כעסתי נורא. לא. הוא לא שמע את זה. ברגע אחר אני מוכנה לסלוח על הכל. הבן שלי אמר תוותרי. אני יודעת. הוא מוותר הרבה לאשתו. אפילו הוא ויתר עלי. חשבתי לוותר. הרי זה עבר. אבל אז בא הקול השני ואמר הוא עשה לך כזה דבר ואת מוכנה לסלוח? כן. אני מוכנה לסלוח. אחרי הכל היו לי 3 שנים נפלאות. אז הוא לא מושלם. אבל הוא רוצה לשוחח. או רצה להפטר ממני. אחרי הכל הוא התחיל עם מישהי והיא לא הולכת לשום מקום. עידן אי הודאות