The long and winding road.

אז שמתי לב שבכלל לא עדכנתי לעומק על איך פה ברעננה מאז שעברתי.

טוב אז קודם כל זה לא כזה נורא כמו שחשבתי.. אז נכון, מצאתי חברים והבית ספר הוא אחד המושלמים שראיתי והכל טוב ויפה.

אבל לא יעזור כלום, אין על נתניה וגם לא יהיה. וכולם יכולים להגיד שזאת עיר פשע איך גרתי שם איזה פחד ובלהבלהבלה.

אין על החברים שלי מנתניה, וגם לא יהיה, לא משנה כמה חברים אני אמצא פה וגם אם הם יהיו האנשים הכי נחמדים בעולם זה בחיים לא יהיה אותו הדבר.

ואני דווקא כן פתוחה, ואני דווקא בכיף רוצה להכיר אנשים והכרתי מלא אנשים מדהימים, אבל בכל זאת, זה לא אותו הדבר, לא אותה ההרגשה.

אבל אני ממש גאה בעצמי, עד עכשיו כל שישבת אני בנתניה ובחגים וזה. (:

ולפעמים אני בוכה סתם באמצע החיים כי בא לי לגור בנתניה. אבל אז אני נהיית מציאותית ואומרת לעצמי שאין מה לעשות, ואנחנו גרים פה וזהו. חוץ מזה שאני מבקרת הרבה, לפעמים גם באמצע השבוע.

בלי קשר - מחר יום הולדת לאחי. מזל טוב חח יא קוף. אני מתה עלייך.

אה ו.. אמור להיות חורף, לא? אז למה כל כך חםםםם. ];