The long and winding road.

עכשיו לאט לאט אני מתחילה לקלוט, לא כל כך נתפס לי שאני לא אהיה יותר בבניין שחייתי בו 12 שנים.

עכשיו אני מתנחלת אצל דודה שלי עד שנעבור, ביום שישי.

מי יודע, אולי כל זה צריך לקרות.. אחרי הכל אני מאמינה שהכל לטובה. ^^

חוץ מזה שהבית החדש ממש יפה, עדיין זה כזה עצוב.

לאחרונה אני עובדת ממש הרבה. מאנימאנימאני.

אבל אני מרגישה שחסרות לי כל כך הרבה שעות שינה.. אבל אני לא ישנה כל כך הרבה, אני רוצה לנצל את הזמן שלי כאן עד הסוף, כל יום נפגשת עם חברים.

אני יודעת שאם אני לא אנצל כאן את הזמן אני אצטער על זה בשלב מאוחר יותר.

אבל אני לא אהיה דרמטית כמו אלון (כפרה עלייך P:) ואגיד שזה לא נורא, ויהיה בסיידר. וחופש מהנה לכולם. (: