שוכבת בחדר.. מביטה במסך. מנסה לפרוק את מה בפנים..
שוב מוצאת את עצמי כאן, במקום שלא הייתי בו הרבה זמן.
התגעגעתי.
בתקופה האחרונה לא יוצא לי לכתוב הרבה.. גם לא ביומן.
ורק עכשיו אני מבינה כמה שזה בעצם היה חסר לי.
אני ואהובי כבר 8 חודשים ביחד.
אין ספק שהוא לימד אותי לאוהב כמו שלא ידעתי מעולם.
אהבה שלנו שונה, היא עמוקה, היא מיוחדת.
לא אחליף אותה בשום דבר אחר בעולם.
הוא כל האושר שלי, הוא הפך להיות החיים שלי.
החודשים האחרונים לא קלים לנו.
משבר, אחרי משבר, אחרי משבר.
אין ספק שזה עושה את שלו.
זה מעייף, זה מכעיס ומדכא.
אבל אני יודעת שכל עוד אנחנו אוהבים אחד את השני, כל עוד הלהבה בלב שלנו לא נחבטה הכל יסתדר.
נוכל למצוא את הדרך אחד אל השני, כל עוד נרצה בכך.
בשבוע האחרון יש לי הרגשה ממש לא נעימה, שבעיקר נובעת מהקנאה שלי.
כמה שאני לא מנסה להתגבר על זה, להתעלם, אני לא מצליחה. אני מתחילה לקנא בגלל הרבה דברים, שגורמים לי להרגשה לא נעימה..
ובסופו של דבר אנחנו מתרחקים או רבים.
לא יודעת מה לעשות עם זה... איך פשוט לא לראות את זה. לא להכניס את עצמי לעולם של אשליות שפוגעות בי.
אני רק מקווה שהאהבה שלו אליי לא קטנה, שיהיה לנו את הכח להתגבר על כל המשברים.
הלוואי שניהיה חזקים.
והכי חשוב.. שאהבה שלנו תיהיה חזקה.
חזקה כמו שהיא הייתה.
אמן.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
