החטא ושכרו

ידידי האהוב אל-עד מצא זמן ביומנו העמוס לכתוב שני פוסטים על פרשת קם, שראויים לקריאה על ידי כולם.

אני, כדרכי, כתבתי תגובה, והיא התארכה, עד שמנגנון התגובות סנט בי כי עברתי את מספר התווים. כמחאה על צנזורת המילים ואפליית המאותגרים-תקצירית כמוני, אני מפרסם את התגובה לכורסת המגיב בפוסט משלי. וכך ארוויח פעמיים: גם אנסה להפעיל את מנגנון ההפניות לפוסט של אל-עד, וגם ארוויח פוסט אצלי ולא יגידו לי שאני עצלן חסר תקנה (אני כן). ובכן:

הפוסטים של אל-עד מהווים סקירה משפטית מעולה, על הפרשה, שמשום מה לא ראיתי באף אחד מהעיתונים. מישהו מתעצל לעשות עבודה שם, או סתם משתפן? שוב מוכח כי הבלוגרים הם העיתונאים החדשים...

שתי הערות: 1. "סודיות". אני לא משוכנע האם המסמכים שקם החזיקה באמת סודיים. ברור כי אין קשר הכרחי בין סיווג פנימי של רשויות הבטחון - שנחוץ, וצריך לכבד - לבין הגדרת המסמך כסודי. נניח שמדובר בפקודה מבצעית מסוימת - ואני מבין שמדובר בפקודות שבוצעו כבר - הרי שלאחר ביצועה, היא אינה פוגעת בבטחון המדינה מי יודע מה.

גם עצם ההוכחה שהמבוקשים נהרגו ב"תיאום מראש", כפי המסמך שהשתמש בו בלאו, אינה פוגעת בבטחון המדינה. להפך: אם אכן הצבא חרג כאן מהוראות המשפטיות הברורות, הרי שחשיפת העובדה מחזקת את בטחון המדינה, והופכת אותה ליותר דמוקרטית, אמינה, וישרה, לא?...

2. "כוונה לפגיעה בבטחון המדינה". האבחנה שאל-עד עושה בין סיבות אידיאולוגיות לבין עצם הכוונה חשובה (ושוב, אני תמה שלא עלתה בפרשנויות השונות בעיתונים), אולם גם כאן לא החלטית ביישומה: האם פרסום פקודות ותוכניות שהיו על מחשב בהכרח מפעיל את הלכת הצפיות? הרי לא מדובר בשרטוטי הכור האטומי, או ברשימת הסוכנים של ישראל בסוריה, או אפילו בסד"כים מעודכנים, לא? המעניין בפרשה זו, לעניות דעתי, היא עצם הסתרתה.

ענת קם עברה עבירה (משמעתית בעיקר) חמורה. יש להעניש אותה (אף אם לא בשנים בכלא). השימוש של הפרקליטות בעבירות חמורות יותר מהנצפה, שמעוררות סערה, היא גם טקטיקה מוכרת (וסבירה) של הפרקליטות. אחרי זה יעשו עיסקת טיעון על העבירה הנמוכה יותר.

אבל ההסתרה של הפרשה ורדיפת העיתונאי לא ברורות לי, ומקורן אינם בפרקליטות אלא בשירותי הבטחון. האם באמת כך ישמור השב"כ על בטחון המדינה? ביצירת בלון עיתונאי שיתפרסם בכל העולם (בעיקר כדי להציל את ישראל וסקרנות חתוליה, ופחות מעניין עולמי), ויביא את שירותי הבטחון של אויבינו לבדוק כל מחשב שאורי בלאו כתב בו צ'טים בארץ בסין? והאם באמת הבטחה של עיתונאי ש"אין עוד חומר" היא הפתרון לדליפה מאסיבית של חומרים מלשכות בכירות? תמהני.