החטא ושכרו

על המוקד: טלי פחימה. האישה והמשקפיים.

עצבנה אותי התקשורת אתמול ושלשום, עם שחרורה. קודם כל החליט הארץ להקדיש לה עמוד שלם, כאילו היתה נלסון מנדלה (אל דאגה, למנדלה היו מקדישים רק חצי עמוד דחוק הרבה יותר לקראת הסוף) (רק ביום שישי מבינים את משמעות הסוף, כי הספורט חוזר למקומו עד לפני כמה שנים בסוף החדשות. בימים רגילים מתחזה הארץ לעיתון עממי ומוציא ספורט נפרד, ובמקום הספורט תמצאו את מודעות האבל ליד מדורי החוץ).

אחרי זה הגדירו אותה - בחיי - כפעילת שמאל, וכפסע בינם לבין הגדרתם כגיבורת חופש הביטוי. בחלונית שכתב הכתב המשפטי הלרוב אהוב עלי, יובל יועז, המשיכה האהדה לזלוג מבין השורות. הכתב הביע תמיהה על המעבר מעבירות חמורות לעבירות מינוריות יותר בבית המשפט (והצניע את העובדה שהסיבה האמיתית היא לא שהרשויות חזרו בהם מהאישומים החמורים, אלא בגלל שפחימה חתמה על עיסקת טיעון, שלרוב אלו הכללים בה: הודאה, וחסכון ניכר במשאבים של המדינה ובתי המשפט, תמורת הפחתת אישומים או הורדתם). לאחר מכן התפנה יועז לראיין מאור חדש הזורח בשמי המשפט: עו"ד אבי לובין, "הכותב עבודת מאסטר על משפטים פוליטיים" (ואני לא יורד כאן על אבי, שכבודו במקומו מונח, ואותו אני מכיר ומעריך - היי אבי -  אלא על הבחירה של יועז, שכנראה רצה להביא את זאב סגל או משהו כזה בתור האושיה המשפטית אבל חיפש חיפש, ולא מצא. מזל.). לובין טען כי הבחירה בעבירות פליליות נגד פחימה מקורה ברצון להשתיק ולהתעלם מהביקורת שיש לפחימה על המדיניות הישראלית, ביקורת פוליטית.

אחרי זה ראיתי אתמול בערב את "לונדון וקירשנבאום" המצוינים, וגם שם הגיחה פחימה עם ראיון מכובד, שהתחיל עם שאלות אוהדות דווקא מצד ירון לונדון "רבים בציבור חושבים שנענשת בחומרה יתירה" או משהו כזה, ועם כיתובית מופלאה: "טלי פחימה - פעילת שלום וכו'". מוזר, לי היה נראה שכל סקר הראה שהציבור רוצה אף להחמיר עם פחימה, אבל כנראה שלונדון רואה ציבור ישראלי אחר משלי. אולי בגיל אחר?

אבל הביקור של המזרחית פחימה אצל האשכנזים לונדון ויועז (האמת - יכול להיות שהוא לא אשכנזי. אבל העיתון שלו, כן) לא היה כל כך מסעיר בעיני אלמלא הוא התנגש עם ערך אחר שהציבור הנאור מפתח לאחרונה: התנגדות מוסרית לראיונות של פושעים מסוימים. החל מלפיד שלא יראיין את עמיר וכלה באחרים שלא יבטאו עמדות גזעניות, מסיתות או סתם מגעילות אצלם בלוח השידורים.

פחימה, וכאן מדברות העובדות, הורשעה בבית משפט ישראלי בעבירות בטחוניות לא קלות, שהעונש עליהן חמור. היא הורשעה במסירת ידיעה לאויב, במגע עם סוכן חוץ, ועוד. היא לא הורשעה על התרועעות סתם עם זביידה. מילא, אם היא הייתה האהובה שלו - כמו שלונדון ניסה בחרמנות להוציא ממנה - עוד היה פה אלמנט שיש להגן עליו, זכות פחימה להתייחדות עם זכריה. אבל היא הורשעה בעבירות כאלו, ע"י בית משפט מחוזי, בצורה מלאה. נכון, היא סייעה לזביידי רק בתרגום של מסמך צה"לי מסווג שהושאר ע"י חיילי צה"ל בטעות בשטח, ולא בגניבתו של המסמך עצמו, אבל העובדה ש"זביידי דובר עברית" לא מפחיתה מהאישום שלה: ראשית, עד כמה שלי ידוע זביידי אמנם דובר עברית קלה, אבל אינו קורא עברית - והיא סייעה לו בקריאה ופענוח של התצ"א שהושאר. שנית, עצם הסיוע (ולא נפקותו, או חשיבותו הסופית) הוא העבירה כאן. היא סייעה לאדם שמוגדר כטרוריסט, פושע נמלט, ע"י המדינה, מתוך ידיעה שהסיוע הזה אמור לסייע לו בהמשך פעילותו החבלנית, ומתוך ידיעה - או התעלמות, למצער - שהסיוע יכול להעמיד בסכנה את חיילי המדינה בה היא חיה.

אם הייתי פופוליסט, הייתי קורא להעביר את פחימה לרשות, ולתת לה לחיות שם. פעולותיה אז היו מובנות. אבל אני לא, אז כל מה שאני קורא זה לכיבוד החוק. הורשעה? תרצה עונשה. ריצתה עונשה? לא תהפוך לכוכבת תקשורת, אייקון בגרוש.

עכשיו אכניס לפה את יגאל, שמשתרבב לפוסטיי באופן שיכול לעורר תמיהה (או לפחות לחייב ביקור אצל פסיכולוג, שיאבחן כי הדבר נובע מצורך תת הכרתי שלי לפצות על שיוכי החיצוני לפחות אל מחנה הכיפות הסרוגות - בר אילניות - משפטיות - שרצחו את רבין). האם הייתם מוכנים לראיונות אוהדים כאלו עם יגאל עמיר? הייתם מוכנים לכיתובית אצל לוק"ש שתכתוב מתחת לפרצופו המחייך: "פעיל שלום שניסה למנוע את מדיניות שפיכות הדמים של רבין ולכן לקח את החוק לידיו ונענש בחומרה יתירה ועכשיו ממשיך לתמוך בעמדותיו"? תמהני.

שבת שלום - השבת, פרשת ויחי. הצאצא טוען ש"יוסף הצדיק התחבא מהאחים שלו הרבה זמן הרבה הרבה ובסוף הם מצאו אותו ויעקב ברח (=ברך) לו". הנאה מרובה מהתחבאות מהגשם והתכרבלות בשמיכות.